דעה: אחיזה בזיכרון הקולקטיבי כבסיס להתמודדות עם הישראליזציה
העלאת זכר אירועי אל־אקצה מחזקת את המודעות ומחשנת את החברה מפני פירוק ואלימות פנימית באמצעות ביסוס תחושת השייכות.
מאמר דעה שפורסם לרגל ציון 26 שנה לאירועי ירושלים ואל־אקצה, שפרצו באוקטובר 2000, הדגיש את הצורך להיצמד לעקרונות ולערכים הלאומיים. המאמר ציין כי האירועים הובילו למותם של אלפי פלסטינים ולפציעת עשרות אלפים, בעוד שהציבור הפלסטיני בתוך ישראל ספג נפגעים, פצועים ועצורים.
המאמר הדגיש את החשיבות שלא לאפשר לפרויקטים של הישראליזציה ולקיבעון התודעה לעצב מחדש את הזהות הפלסטינית. נקבע כי העלאת הזיכרון אינה מסתכמת בשחזור האירועים בלבד, אלא דורשת חזרה להקשר הפוליטי הקודם והבנת אופי התודעה שאפיינה את אותה תקופה היסטורית מכרעת.
הובהר כי האירועים התרחשו בתקופת ממשלתו של אהוד ברק, המסווגת כשמאל, שנהנתה אז מתמיכה ערבית רחבה. צוין כי שיעור ההצבעה הערבי לממשלה עמד על כ־75%, בעוד ש־90% מהערבים הצביעו לברק מול נתניהו בבחירות שתוארו כגורליות.
נשמרה אזהרה מפני מסלולים השואפים לעצב מחדש את התודעה או לחולל סטייה במושגים תחת סיסמאות שלביות. הודגש כי צמצום הפעולה הציבורית להישגים חומריים בלבד מהווה כשל בהבנת אופי בניית החברות, שכן הזהות זקוקה למסלול מצטבר מתמיד ולא רק לרווחים מיידיים.
המאמר קשר בין עליית המודעות הקולקטיבית לבין יכולת החברה להתמודד עם הפשיעה המאורגנת והפירוק הפנימי. הובהר כי חברה המודעת להיסטוריה שלה ולסוגיות העומדות בפניה מחזקת את תחושת השייכות בקרב חבריה, ובכך מפחיתה את הריק והניכור שמנצלים מסלולי האלימות והפשיעה המתפשטת.
לסיכום, נקבע כי שמירה על נוכחותם של ציוני דרך בזיכרון תורמת לבניית מערכת ערכים המחזקת את האחריות ההדדית. נקראה כוונה לכוון את האנרגיה החברתית לפעולה הציבורית במקום לסכסוכים פנימיים, תוך ראייה כי שמירה על הנרטיב והזהות היא חלק מהותי מהחיסון החברתי נגד השחיקה.
