פואח'רי הופך את החמור לסמל מאבק בתערוכה בחיפה

האמן הפלסטי אשרף פואח'רי פתח את תערוכת האמנות השנייה שלו, הנושאת את הכותרת "אדם לא רצוי", בגלריה "סנד" השוכנת בתוך מבנה עמותת "פרופה" בשכונת ואדי סליב בעיר חיפה. את התערוכה ארגן מכון חינוכי-יצירתי לאמנויות הבמה, הפותח מרחבים ליצירה, שירה וריקוד, כאשר המבקרים התקבלו עם הלוח "צפיפות", המודפס דיגיטלית על בד, שקישט את ההזמנה לאירוע התרבותי הבולט המשלב בין אמנות לזהות.

האמן השתמש בטכנולוגיית ההדפסה הדיגיטלית המודרנית על בדים כדי להעביר את העיצובים בדיוק גבוה ישירות מהמחשב, בעוד שבחלק אחר של הלוחות הסתמך על הדפסת אולטרה-סגול על לוחות אלומיניום מרוכבים הידועים כ"דיבונד". פואח'רי בחר בדמות החמור כגיבור ראשי וכמוטיב חוזר ביצירותיו, שכן הוא מקבל את המציאות בסגנון סאטירי שחור המשקף את המאבק היומיומי, כך שהחיית המחמד הופכת לדמות תרבותית מרכזית הנושאת חזון וראייה מיוחדים החורגים מגדר של ציור בלבד.

התערוכה התמקדה בחמור בהקשר של זהות, זיכרון וה"אחר", כאשר כולם מנסים להעניק לחיה זו את זהותם ולשייכה לתרבותם הפרטית, בעוד האמן בוחר בה מתוך תחושת שייכות אמיתית. החמור כאן הוא סמל לסבלנות ולהתמדה, והפך דרך הלוחות למקור השראה בעל רגשות, תחושות ועמדות ברורות, והפך ללוחם חכם הקשור בקשר הדוק לאדמה, תוך ביטוי מצב הבלבולה בלוח "סמכות פלסטינית" ומצב ההרהור המתוח בלוח "ג'רוזלם פוסט".

האמן טיפל במצבי התעייה בלוחות "תקוע אחד" ו"תקוע שניים", ותאר את המצור הכלוא בלוחות "מאחורי סורגים", בעוד שהציג את אחיזת החמור בגחלים ובאדמת המולדת בלוחות "בן האדמה הזו". ירושלים נשארה בזיכרון למרות הכאוס הרב בלוחות השאובים מ"גרניקה", כמו גם גילום ההתקוממות נוכח המציאות המרה בלוח "זרחן לבן ופיצוץ", כדי שהחמור יישאר כמזהיר ומתריע בלוח "צופר אזעקה", וכמגדלור ראוי לחיקוי בלוח "המצפן" המורה את הדרך בתוך הערפל.

אוצר האמנות זיאד חמוד אישר כי החמור נושא משמעויות סותרות הקשורות לעבודה, סבלנות, חולשה וסאטירה, ופואח'רי הופך מתח זה למרחב ביקורתי המאפשר לחיה להיות חלשה וחזקה בו-זמנית. האמן עוסק באמצעות דמות זו בסוגיות הניסיון הפלסטיני, בזיכרון המקום, בעקירה ובחיים בתוך מציאות חברתית ופוליטית מורכבת, שבה החמור נע בין ה"אני" ל"אחר" ובין שייכות לניכור, מה שמאפשר מבט על המציאות מבפנים ומעמדת השוליים בו-זמנית.