ניתוח: המשרה היא שליחות ולא כלי לשעבוד
הכותב סבור כי הסמכות הנגזרת הופכת לאלוהות זעירה כאשר שוכחים את מקורה, מה שמחייב מנגנוני דין וחשבון.
ד"ר נוואף עלי א-טורי הבהיר במאמר דעה חופשי כי תפקיד פוליטי או מנהלי אמור תיאורטית לשמש ככלי להשגת טובת הציבור, אך המציאות בשטח חושפת היפוך שקט ביחסים אלה. הוא ציין כי רבים מתחילים כמשרתי התפקיד ואז התפקיד הופך למשרת שלהם, תופעה אותה כינה "אלוהות זעירה", הגורמת לבעל ההשפעה לפעול לפי היגיון של מי שאינו נשאל על מעשיו בתוך תחומו.
הכותב הדגיש כי התפיסה האיסלאמית מבוססת על פרדוקס עדין הרואה באדם נציב על האדמה, בעל יכולת לפעול ללא בעלות על המקור, שכן קיום הנציג מניח מקור אליו יש לחזור. הוא הזהיר כי שכחת מקור זה מובילה לשגיאה תפיסתית המתייחסת לסמכות הנגזרת כאילו היא מקורית, והצביע על תיאור הקוראן את האדם כעריץ ובור כרמז לסכנה המבנית של היפוך הכוח על נושאו.
א-טורי ביאר כי הכוח פועל בתודעה לפני המציאות, שכן השליט מאבד את יכולתו להבחין בין צדקת דעתו לבין הציות לה, והפמליה הופכת למראה המשקפת רק את מה שמרצה. הוא הסתמך על תיאור הקוראן את פרעה שהקל בערכו את עמו ולכן צייתו לו, והדגיש כי העריץ לא יוצר את עצמו אלא הסביבה המשפילה יוצרת אותו, תוך הצבעה על החפיפה בין תפיסה זו לבין ניתוחיו של אל-כוואכיבי ואבן ח'לדון בדבר הנטייה של המלך להתבדל בתהילה המשותפת.
המאמר קרא לראות במונותאיזם עיקרון מוסרי ופוליטי השולל מכל סמכות אנושית את הזכות למוחלטות, תוך אזכור שאלתו של עומר בן אל-ח'טאב בדבר שעבוד אנשים חופשיים. הוא חתם בקביעה כי המידה הטובה האישית זקוקה למבנה מוסדי שיגן עליה באמצעות התייעצות וביקורת, משום שהנפש נחלשת מול סמכות שאינה מפוקחת, והדגיש כי השאלה המהותית אינה מה השליט מסוגל לעשות, אלא באיזו זכות, כלפי מי ולמען מי הוא מפעיל את סמכותו.
