עורוה נאצר מודיע על החלמתו לאחר הירי בו בחורה
עורך הדין והמרצה עורוה נאצר הוציא הודעה שבה הרגיע את האנשים בנוגע למצבו הבריאותי לאחר שנורה בחורה שבנגב, בהדגישו שהוא בסדר ושהוא מחלים. וההודעה כללה שני חלקים: תודה למי שעמד לצדו, ותשובה למסע שמועות שהוא אומר שכוון אליו. שכן הגיש את תודתו לכל מי ששאל עליו ותמך בו לאורך הארץ מצפונה עד דרומה, וייחד את משפחת אבו אל־קיעאן שבנגב בהזכרה, בהתגאותו בעמידתה לצדו במצוקתו. ואילו בחלק השני הבהיר שהשמועות לא החלו עם אירוע הירי אלא קדמו לו ונמשכו אחריו, ושתכליתן לפגוע בו ולהכפיש את שמו. ואמר שאין הוא נאלץ להגן על עצמו מול כל שמועה, ושקורות חייו ועמדותיו וקשריו עם האנשים די בהם כדי לדבר עליו, בקוראו למי שיש בידו דבר אמיתי נגדו להוציאו אל הגלוי בשמו המפורש ולשאת באחריות למה שהוא אומר. וחתם בכך שהרמיזות ככל שיחזרו אינן יוצרות אמת מקבילה ואינן הורסות שם שנבנה על שנים של עבודה.
הידיעה כאן הודעה ולא אירוע
ראוי שתיקרא הידיעה הזאת כפי שהיא: מקורה הודעה שיצאה מן הנפגע עצמו, לא דיווח משטרה ולא מסירה של גורם רפואי ולא מסמך רשמי. וזה אומר שכל מה שבה מיוחס לאומרו, ושמה שנוגע לאירוע עצמו — כיצד התרחש, ומי ביצע אותו, והיכן עומדים הליכי החקירה — נשאר מחוץ למה שעוסק בו החומר הנסקר. והמידע החדש שנושאת ההודעה הוא שני פריטים: שהאיש בסדר ובדרכו אל ההחלמה, ושהוא בחר להשיב בפומבי על מה שנאמר עליו. וזולת זאת ממה שקשור לאירוע עצמו אין הטקסט הזה אומר ואין ראוי שיוסק ממנו.
תודה המתרחבת מן הצפון אל הדרום
הראשון שבהודעה הוא תודה רחבה. שכן נאצר הפנה את הערכתו לכל מי שהתעניין בשלומו ועמד עמו, ותיאר את פריסתם של אלה ככוללת את הארץ מקצה צפונה עד קצה דרומה. ואחר כך ייחד בהזכרה את משפחת אבו אל־קיעאן שבנגב, בהביעו את גאוותו בה ואת הערכתו לעמדתה שתיאר אותה כמכובדת ואצילית במהלך מצוקתו. וייחודה של משפחה מסוימת בהודעה מסוג זה אינו נקרא בדרך כלל כמחמאה פרוטוקולית, אלא כרמז לתפקיד מוחשי בימי האירוע ובמה שאחריהם. אלא שאין החומר מפרט את טיבו של התפקיד הזה ולא את צורת העמידה שהוא רומז אליה.
תשובה לשמועה בתנאי אחד: הפומביות
החלק החריף ביותר בהודעה עוסק במה שכינה בעליה מסע שמועות שכוון אליו. ובו הערה של זמן שהוא עומד עליה: השמועות האלה לא נוצרו עם הירי, אלא היו קיימות לפניו ונמשכו אחריו, ותכליתן לפגוע בו ולהכפיש את תדמיתו. ואחר כך הוא עובר מן ההכחשה אל תנאי אחד שהוא מציב לפני מי שמפיץ אותן: מי שיש בידו נגדו דבר אמיתי שיאמר אותו בגלוי, ויצרף אליו את שמו, וישא בתוצאתו של מה שאמר. ועיקרו של הניסוח הזה שהוא מעביר את הדיון ממעגל ההפצה האלמונית אל מעגל האחריות האישית, והוא קריאה למאשים שיופיע ולא שיציג את ההאשמה לבדה. ואין ההודעה נוקבת בשם איש ואינה מציינת גורם, ולכן נשאר מה שהיא אומרת תיאור של תופעה ולא ייחוס מעשה לאדם.
שם הנבנה בשנים ולא בפוסטים
תמצית ההודעה טענה ולא פירוט: הרמיזה והשמועה, ככל שיחזרו, אינן יכולות ליצור אמת מקבילה לאמת, ולא להרוס שם שהצטבר לאורך שנים של עבודה ושל כבוד האנשים. ולפני כן אומר בעליה שקורות חייו ועמדותיו וקשרו עם הסובבים אותו מדברים עליו, ושהוא לפיכך אינו מחויב לרדוף אחרי כל אמירה שנאמרת. והטקסט נחתם באיחול שתתמיד האהבה והאחווה בין האנשים. ונשארת זו פסקת דעה מבעל העניין, לא עובדות הניתנות לבדיקה, וזה מה שעושה את מקומה הנכון בידיעה שתימסר כעמדתו המוכרזת, ולא כפסק מכריע במה שהתרחש.
