דובר משמרות המהפכה מונה את תנאיה של טהראן לפתיחתו מחדש של הורמוז: הפסקת המלחמה, ונסיגה ישראלית מלבנון, והסרת מה שהוא מכנה המצור על תימן, ושחרורם של 24 מיליארד דולר
הדובר בשם משמרות המהפכה האיראניים, תת-אלוף חוסיין מוחבי, הגדיר את מה שתיאר כתנאיה של ארצו לשובה של היציבות לאזור ולפתיחתו מחדש של מיצר הורמוז. והם, במה שמסר החומר הנסקר, חמישה: הפסקת המלחמה והאיומים, ונסיגת הכוחות הישראליים מלבנון, וסיומו של מה שכינה המצור על תימן, ושחרורם של 24 מיליארד דולר מן הנכסים האיראניים המוקפאים, וההימנעות מכל התערבות ביכולות הגרעיניות והטיליות. ומוחבי אמר כי יכולות אלה הן קניינה של ארצו, והכחיש שהן מכוונות לייצור נשק גרעיני בהסתמכו על פסקי הלכה של ההנהגה האיראנית. והוא הביא לצד התנאים מספרים על השפעת המלחמה על תנועת השיט ועל מלאי הנפט האמריקאי, וכולם נתונים המיוחסים לו ולא לגורם ניטרלי.
חמשת התנאים ברשימה אחת
החומר הנסקר הביא את תנאיה של טהראן ברשימה אחת מפיו של תת-אלוף חוסיין מוחבי. הראשון שבהם הפסקת המלחמה באורח כולל והפסקת האיומים. והשני נסיגת הכוחות הישראליים מלבנון. והשלישי סיומו של מה שתיאר כמצור על תימן. והרביעי שחרורם של 24 מיליארד דולר מן הנכסים האיראניים המוקפאים. והחמישי הימנעותם של הצדדים האחרים מכל התערבות ביכולות הגרעיניות והטיליות. ותנאים אלה נקשרו בדבריו בשני דברים גם יחד: שובה של היציבות לאזור, ופתיחתו מחדש של המיצר.
החלק הגרעיני: בעלות על היכולות והכחשת הנשק
והדובר עצר אצל החלק הגרעיני שבתנאיו כדי להוסיף לו עמדה. שכן היכולות הגרעיניות והטיליות, בדבריו, הן קניינה של ארצו לבדה. והוא הכחיש שאיראן פנתה או שתפנה לייצור נשק גרעיני, ותלה את ההכחשה הזאת בפסקי הלכה שיצאו מטעם ההנהגה האיראנית. וזוהי הפניה למרות פנימית, ולא להתחייבות לפני גוף בין-לאומי ולא לנוסח בהסכם חתום.
משוואת ההרתעה כפי שהוא מציג אותה: שני יעדים מול עשרים
אחר כך עבר מן התנאים אל מה שכינה שלב מתקדם של הרתעה שארצו הגיעה אליו, וניסח זאת במשוואה מספרית: כל תקיפה שתפגע בשני יעדים או בשלושה בתוך איראן ייענו לה — לטענתו — בתקיפת עשרים יעדים. והוא קשר את יכולתה של ארצו לעשות כן בהסתמכות על היכולות הפנימיות בפיתוח נשק וציוד. וכל זה הוא הצהרת דובר צבאי בהקשר של איום הדדי, ולא נתון שגורם עצמאי אימת אותו.
המיצר בחשבונו: מ-15 מיליון חביות אל מתחת לזה
ואילו את המיצר הציב הדובר במעמד של כלי אסטרטגי במשוואה הצבאית ובכלכלית גם יחד. והוא הביא מספר למדידת מה שהתרחש בו: תנועת מכליות הנפט דרכו הייתה לפני המלחמה בגבולות 15 מיליון חביות ביום, ואחר כך נסוגה לרמות שתיאר כחדות בלי לנקוב בהן במספר. והוא קשר את הנסיגה הזאת באיום הפוגע בשרשראות האספקה העולמיות, ומנה מחוליותיהן את האנרגיה והדשנים והמזון והשבבים האלקטרוניים.
מספרים על הכלכלה האמריקאית, ומקורם הדובר עצמו
והוא הוסיף על כך שני מספרים הנוגעים לארצות הברית: מלאי הנפט האסטרטגי ירד בגרסתו מ-415 מיליון חביות לפני המלחמה ל-298 מיליון, לצד מחסור בסולר ולחצים גוברים על ענף התחבורה היבשתית. והוא הסיק מכך שהמלחמה מעבירה נזקים אסטרטגיים אל העומק האמריקאי ומשפיעה על חשבונותיו הביטחוניים והכלכליים. ומספרים אלה נותרים מיוחסים לצד בעימות המודד בעצמו את השפעתה על יריבו.
מה שאינו מופיע בחומר הנסקר
ומה שנעדר מן החומר אינו פחות מובהק ממה שהופיע בו. שכן אין בו תגובה אמריקאית או ישראלית על התנאים, ולא עמדה של מתווך אזורי או בין-לאומי כלפיהם, ולא מסגרת משא ומתן או מועד שבו יוצגו. וכן אין בו מה שמבהיר את הגורם המחזיק בנכסים המוקפאים שהוזכרו ולא את בסיס החזקתם, ולא השוואה בין מספרי הדובר ובין נתונים שיצאו מגורמים אחרים.
