דעה: ישראל זקוקה להנהגה חכמה כדי להימנע מבידוד ופילוג

מאמר דעה הצביע על כך שישראל עומדת היום בצומת דרכים מסוכן הדורש בחירה גורלית בין דרך החוכמה והאחריות לבין המשך בגישת ההסלמה, הפילוג והבידוד. המאמר מעלה שאלות מהותיות בנוגע ליכולתה של ההנהגה הנוכחית לנהל את המדינה בתוך כמות עצומה זו של משברים מצטברים המאיימים על יציבותה הפנימית ומעמדה החיצוני.

המאמר הדגיש כי נוכחותם של אישים קיצוניים בעמדות קבלת ההחלטות, ובראשם איתמר בן גביר, מעוררת ספקות רציניים בנוגע לאופייה של המדיניות הננקטת. הוא הפנה את תשומת הלב לרישום הפלילי של בן גביר הכולל הרשעות בהסתה לגזענות, תוך ציון שהבעיה אינה טמונה רק בעבר אלא בתרבות הפוליטית המבוססת על פילוג החברה והצתת סכסוכים במקום איחוד שורות והרגעת הרוחות.

הכותבת קראה לבחינה מחדש של מדיניות הריסת בתים בנגב ובגליל וההסתה נגד האזרחים הערבים, תוך ראיה שמנהגים אלו מזריעים שנאה ופוגעים במרקם החברתי. היא ציינה כי ישראל מאבדת את דמותה ואת התמיכה העולמית שלה בשל מדיניות זו, מה שמציב אותה בעמדת הגנה קשה מול דעת הקהל הבינלאומית והממשלות המבקרות את פעולותיה הצבאיות ואת מדיניותה המפלה המתמשכת.

המאמר הבהיר כי עזיבתם של מאות צירים את אולם העצרת הכללית של האו"ם במהלך נאומו של ראש הממשלה משקפת את עומק הבידוד הבינלאומי עמו מתמודדת המדינה. הוא ציין כי ביקורתם של אישים ישראליים לשעבר כמו אהוד אולמרט ובוגי יעלון על מה שעושה הצבא בעזה ובגדה המערבית מאשרת שהשאלה האמיתית אינה מדוע העולם שונא את ישראל אלא מהן הסיבות שהובילו אותה למצב זה.

הוא הדגיש כי מלחמות לבדן אינן יוצרות ביטחון, וכי הכוח הצבאי אינו מספיק ליצירת שלום ללא דיאלוג ופשרה פוליטית המבטיחים כבוד לשני העמים. הוא הזהיר מפני סכנה פנימית המתבטאת בהתגברות המתיחות בין האזרחים היהודים והערבים, תוך אישור שהאזרח הערבי הוא שותף מרכזי בכלכלה ובחברה ולא ניתן להדירו, וקרא לטיפול בפשיעה ולמניעת התפשטות הנשק כדי לשמור על הדמוקרטיה.