קריאה ביקורתית של רניה מרג'יה ברומן «החירות האדומה» מאת שריף אבראהים אחמד: בין התעודה לבדיון, והסתייגות משלמותה של דמות הגיבור
בקריאה פרשנית החתומה בשמה של רניה מרג'יה, הכותבת דנה ברומן «החירות האדומה» מאת שריף אבראהים אחמד, ורואה כי היצירה אינה עסוקה בשחזור קורות חייו של יחיא סינוואר כשרשרת אירועים, אלא בניסיון לתפוס את האדם בעודו מתעצב בזמן סוער ובמקום נצור. היא מציינת כי הסופר מכריז כבר מן ההתחלה שהדמיון ממלא את הפרטים שנעדרו, ומשום כך עומדת היצירה באזור שבין התעודה לבדיון. והיא רושמת לרומן הסתייגות ביקורתית: שלמותה מראש של התמונה הגיבורית של הדמות מצמצמת את מרחב הסתירה המעניק לה את עומקה.
ההבחנה שממנה יוצאת הקריאה
הכותבת פותחת את קריאתה בהבחנה בין כתיבת קורות חייו של אדם לבין כתיבת החותם שהותירו אותם חיים במקום ובזיכרון, ורואה כי הרומן «החירות האדומה» נע בין שני הדברים הללו. הוא, לפי הערכתה, אינו עוסק בסידור אירועי חייו של יחיא סינוואר כשם שהוא עוסק באדם בעודו מתהווה בתוך זמן סוער, מקום סגור וזיכרון שאינו חדל מלהעלות את הנעדר.
בין התעודה לבדיון: הכרזה מצד הסופר
הקריאה מציינת כי הסופר מציב את יצירתו כבר מפתיחתה באזור שבו מתערבבים התעודה והבדיון, שכן הוא מכריז כי את הפרטים שנעדרו משלים הדמיון. ותוצאת הדבר, לפי הכותבת, היא שהטקסט אינו מציג את עצמו כרישום היסטורי שלם אלא כחומר לבנייתו מחדש של האדם בתוך הרומן.
הסטת השאלה: מן הדמות ההיסטורית אל המבנה הסיפורי
הכותבת מציעה כי השאלה המועילה יותר בגישה אל היצירה אינה שאלת זהותה ההיסטורית של הדמות, אלא שאלה על האופן שבו ההתנסות מעצבת את האדם שלה, ועל האופן שבו הכתיבה מעצבת מחדש את אותה התנסות לאחר שהפכה לזיכרון. ובכך עוברת הקריאה מן הדמות כנושא היסטורי אל הדמות כמבנה סיפורי, וכך נעשים הילדות, הכלא, המנהרה ועזה רכיבים בתפיסה של חירות ולא רק תחנות או גיאוגרפיה.
הילדות כרגע התהוות ולא כהקדמה
הקריאה רואה כי הרומן משחזר את הדמות בילדותה ובבית ספרה, ולוכד פרטים קטנים למראית עין הממלאים תפקיד מכונן: הלמידה, הסבלנות וההתעקשות להתגבר על הכישלון. וכאשר הדמות חוזרת אל בית ספרה הישן היא חוזרת, בפרשנותה של הכותבת, אל גרסה קודמת של עצמה ולא אל מבנה אבן. וכך קודמת ההתהוות לגבורה בבניין היצירה.
ההסתייגות הביקורתית: גיבור שתמונתו שלמה מראש
הקריאה אינה נטולת הסתייגות: הדמות נראית ביותר ממקום אחד שבויה בתמונה גיבורית שלמה הקודמת לסיפור, וזאת — לפי הכותבת — מצמצמת את מרחב הסתירה והעמימות שממנו בא עומקה האנושי של הדמות הרומנית. וככל שתמונת הגיבור שלמה יותר עוד לפני הסיפור, כך מצטמצמת יכולתה של הדמות להפתיע את קוראה או לחשוף את אזוריה המנוגדים.
הכלא כמקום הפרדוקס, ומה שאין עליו תשובה
הכותבת רואה בכלא את המרחב המפיק את מרב הפרדוקס ברומן: המקום שהושם כדי להשיב את שוכנו אל גוף מכותר נעשה אצלה זירה שבה נבנית התודעה מחדש, בספרים העוברים בסתר, בעמודים המועתקים על פיסות נייר קטנות ובדיונים המקרבים את התא אל השיעור. והיא קוראת בהשוואת הכלא לאוניברסיטה תפיסה יסודית שלפיה החירות היא תודעה הקודמת לפתיחת הדלת ולא אירוע המתחיל בה. והחומר הנסקר אינו נותן את שם ההוצאה לאור ולא את שנת ההופעה ולא את מספר העמודים, ואף לא דעה ביקורתית נגדית.
