ביקורת על אשליית השינוי דרך ההשתתפות בבחירות הקרובות לכנסת
ניתוח קובע כי סיסמאות הבחירות הגורליות לא השיגו את יעדיהן מאז 1977, וכי התנאים הממשלתיים החדשים הופכים את הערבים לנתינים ולא לאזרחים שווי זכויות.
הכותב ציין כי נותרו חודש ועשרה ימים עד לבחירות לכנסת ה-26, המתוארות כגורליות, תוך הדגשה שהתחרות בהן היא בעיקר בין מפלגות הימין הישראלי. הוא אישר כי אין בישראל מפלגות שמאל פוליטיות אמיתיות מלבד המפלגות הערביות, למרות קיומם של זרמים ליברליים-חברתיים הדואגים לזכויות מגזרים מסוימים בתוך מפלגות ימין רדיקליות.
הוא הבהיר כי מציאות זו החלה עם ניצחון מפלגת הליכוד בשנת 1977, אז הוקמה החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון כדי לחלץ את המפלגה הקומוניסטית מהמבוכה שאליה נקלעה לאחר אירועי יום האדמה. הוא ציין כי הקמת החזית נועדה לווסת את התנהגות הציבור הערבי ולהעביר את זעמו על מדיניות מפלגת העבודה לגיוס תמיכה בחזרתה לשלטון ובהדחת הימין.
הוא הדגיש כי מטרת הדחת הימין הפכה לסיסמה מרכזית בכל מערכת בחירות המתוארת כגורלית, כפי שקרה בבחירות 1993 תחת הסיסמה "היזהרו מהימין הישראלי". הוא הזכיר את השתתפות המפלגות הערביות וועדת המעקב העליונה בתמיכה ביצחק רבין בהקמת הממשלה באמצעות "הגוש החוסם", בעוד דמויות דתיות בולטות נעדרו אז מהתהליך.
הוא אישר כי לאחר שלושים ושלוש שנים מאז חתימת הסכמי אוסלו, שהבטיחו הקמת מדינה פלסטינית ושחרור אסירים, לא מומשה אף אחת מההבטחות הללו והמצב אף החמיר. הוא הצביע על המשך טריפת יהודה ושומרון, התרחבות ההתנחלויות, יהוד ירושלים והדימום בעזה, כמו גם על זחילת המתנחלים לעבר העיירות הערביות כדוגמה לכישלונם של המסלולים הפוליטיים הללו.
הוא ביאר כי השיח הפוליטי עבר משלב השותפות לשלב ההתחננות, בטענה להשפעה מבפנים באמצעות שינוי חוקים וממשלות ברצון העממי. הוא ציין לשמיעת יוזמות כמו השירות האזרחי והסכמה לתנאי המפלגות הפוטנציאליות להקמת הממשלה הבאה, הכוללים הכרה באופייה היהודי של המדינה ותמיכה בגיוס או בשירות לאומי.
הוא חתם בקביעה כי הסכמה לדרישות אלו הופכת את הערבים לנתינים במדינה המבוססת על עליונות יהודית ולא לאזרחים שווי זכויות. הוא ראה בצמצום הפתרון ליום הבחירות הקרוב כדי למנוע גזענות ולהקים מדינה כאשליה הנמכרת לבוחרים, וקרא שלא לנצל את ישיבות ועדת המעקב העליונה לשיווק אשליה זו, אלא לשמור עליה כבית מאחד.
