מרעי חיאדרי: האשמות הבגידה ההדדיות בין הרשימות מעלות את מספר המחרימים ולא את קולותיו של איש
הכותב סבור כי הקרב עבר מדאגות החברה אל המושבים וההשפעה, ואומר כי מי שבוחר בהחרמה מתבונן וקורא, וכי כל שיח נזעם דוחף עוד אנשים הרחק מן הקלפיות.
תמונת מצב לאחר השלמת הרשימות
מרעי חיאדרי כותב כי המערכים המפלגתיים הושלמו כמעט והמועמדים נבחרו, וכי לחלקם הובטח מקום מובטח בלא בחירה, וזה מה שקורה גם במפלגות ישראליות שבהן שומר יושב ראש המפלגה מקומות פנויים למועמדים מחוץ למפלגה או לתנועה.
מדאגות החברה אל המושבים
הכותב סבור כי מה שמחמיר את התמונה הוא חילופי ההאשמות והאשמות הבגידה בין מפלגה לרעותה, כאילו הקרב האמיתי אינו עוד מול משברי החברה ודאגותיה, אלא הפך לקרב בין המפלגות עצמן על העמדות, המושבים וההשפעה.
מה שהאזרח רוצה
חיאדרי מתאר גישה זו כזלזול בשכלו של ציבור החי זה שנים את ניסיונן של מפלגות אלה ואת שיטותיהן, ואומר כי האזרח מצפה למעשה מוחשי, לעמדה שאינה סובלת פרשנות ולתוכנית בת־יישום, במקום ויכוח תקשורתי שאינו משנה דבר במציאות שלו.
שאלה למתמודדים
הכותב מפנה את שאלתו לכל המתמודדים: כל עוד הם משתתפים באותו פרלמנט ויושבים על כיסאות דומים וחוזרים בסופו של דבר לאותו מקום, מדוע כל האשמות הבגידה הללו? ומדוע מניחים שהאזרח אינו רואה את הסתירה בין שיח מערכות הבחירות לבין מה שקורה לאחר הבחירות?
המחרימים אינם נעדרים
חיאדרי מזהיר מפני ההנחה שהאזרח המחרים נעדר מן התמונה או אדיש, שכן יש בו שיעור המתבונן וקורא, ושבחר בהחרמה משום שאיבד את אמונו במערכת פוליטית שאינו רואה בה עוד ביטוי לשאיפותיו, והוא מסכם בקריאה מפורשת: אל תעלו את מספר המחרימים במו ידיכם.
