מאמר במשמעות ההשתתפות בבחירות: הקלפי היא כלי שאין לו ערך בלא מטרה פוליטית ובלא עבודה עממית התומכת בו
המאמר מבחין כי חריפות הפילוג בין ההשתתפות ובין החרם פוחתת ככל שמתקרב מועד ההצבעה, ורואה כי השאלה הראויה לדיון אינה ההליכה אל הקלפי או אי־ההליכה אליה אלא המטרה שבהליכה וסיסמאותיה, וקורא בהפלת הקואליציה מטרה טקטית הפותחת מרחב לעבודה ולא שינוי בעצם המערכת.
הערה ראשונה: הקיטוב פוחת ואינו מתחזק
המאמר שפורסם בחומר שנסקר יוצא מהערה שלפיה היריבות החריפה בין תומכי ההשתתפות ובין תומכי החרם בקרב הפלסטינים בפנים נסוגה ככל שמתקרב מועד הבחירות הישראליות. והכותב קורא בכך מודעות גוברת לכובד הרגע ולצרות מה שנותר מפתחי הפעולה הפוליטית, ולא רפיון בעמדה.
השאלה הראויה לוויכוח
ומהערה זו עובר הטקסט אל מה שהוא רואה כשאלה הראויה יותר: מהי התכלית הפוליטית שבהתמודדות במערכה? ותחת אילו כותרות היא נעשית? וכיצד היא יכולה להיהפך לכלי המחזק את החברה ואת עבודתה הפוליטית לאחר שנים של דיכוי, של מרדף, של הצרת צעדים ושל התרחבות הפשיעה המאורגנת?
הבחירות אינן הליך טכני
והמאמר דוחה את צמצום ההליך הבחירתי לפתק המושם בקלפי, שכן הוא בעיניו הליך המעצב תודעה ומגייס אנשים ומסדר סדרי עדיפויות ומחבר אותם אל זיכרונם ואל האינטרסים שלהם. אלא שהוא עלול להתהפך אל היפוכו הגמור: ייצור אשליות, והפנמת חוסר אונים, ודחיפת יחידים לחפש גאולה פרטית בתוך מערכת שאינה מעניקה להם שוויון.
לקח מן הניסיון מאז יום האדמה
והכותב נשען על קריאה בניסיון הפלסטיני בפנים לאורך עשרות שנים, כדי לומר כי העבודה הפרלמנטרית — על אף הסתירה הכואבת שבה — הייתה בעלת ערך כאשר נקשרה בפרויקט עממי רחב יותר ולא נותקה מפוליטיקת הרחוב ומארגון החברה, וכי מפלגות מרכזיות הצליחו מאז אינתיפאדת יום האדמה בשנת 1976 להפוך את הבמה הפרלמנטרית לזירה של מאבק פוליטי ורעיוני ולכלי לחינוך.
מדוע השתנו הנסיבות היום
אלא שהמאמר רואה כי התנאי השתנה: השלטון בישראל הגיע לדרגת קיצוניות שבה שוב אינו מקפיד על טענת הדמוקרטיה הישנה. ובמצב כזה, ההשתתפות אינה קונה לה משמעות אלא אם נקשרה במטרה פוליטית ברורה המרימה את המצב הקולקטיבי, ואם לא — נעשית טקס הנצרך ולאחר מכן נשכח.
הפלת הקואליציה: מטרה טקטית ולא יותר
והכותב מזהיר מאשליה מסוימת: שהליכת ממשלת נתניהו משנה את טבעה של המדינה ואת מערכתה. שכן החלופה, לפי הערכתו, עשויה להיות מחוכמת יותר בלשונה וחמקמקה יותר בכליה בלי שתפרד מן המהות שלה. ועם זאת הוא מסרב שהפלת הקואליציה תיחשב לעניין משני, שכן הישארותה — כפי שהוא מסכם — משמעה סגירה נוספת של פתחי הפעולה הפוליטית, והתשת החברה ודחיפתה אל האדישות, ואילו הליכתה פותחת מרחב לעבודה מול מי שיבוא אחריה.
