מאמר המעמיד את פירוק «קסד» מול נאומו של אל-הג'רי: הצפון משתלב במדינה וסווידא נותרת במסלול הישראלי

נקודת המוצא של המאמר

הטקסט פותח בהכרזתו של מזלום עבדי, ראש «כוחות סוריה הדמוקרטיות», על סיום משימת כוחותיו ועל פירוקם ככוח צבאי עצמאי ושילובם במוסדות המדינה הסורית, לאחר שנים של תביעה לשלטון עצמי. והכותב קורא את הצעד כהישג לדרכו של הנשיא אחמד א-שרע וכפתיחה לשלב של יציבות.

הפרדוקס שעליו הוא בונה

ובאותו יום עצמו, כפי שמספר המאמר, נשא השייח’ חכמת אל-הג’רי — והוא מן השייח’ים אל-עקל של המוחדים הדרוזים בסוריה — נאום בסווידא ההולך בכיוון ההפוך, ובו אמר כי «המוחדים הדרוזים הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל», ודיבר על זכותו של המחוז להגדרה עצמית. והפרדוקס בעיני הכותב הוא שפלג שתבע היפרדות חוזר אל המדינה, בעוד נאום אחר פונה אל מחוצה לה.

תגובה מדמשק ותגמול לעבדי

המאמר מביא מפי אחמד זידאן, יועצו של הנשיא הסורי, את דבריו כי הצלחת מסלול «קסד» היא מסר שסוריה לא תפקיר את אדמתה, וכי מה שאמר אל-הג’רי על סיפוח סווידא אינו מבטא את מציאות המדינה. והוא מציין כי הנשיא הסורי הוציא צו הממנה את עבדי ליועץ הנשיאות בהוקרה לעמדתו.

מדוע הכותב שולל חזרה על המסלול בדרום

הטענה המרכזית בטקסט היא גאוגרפית ופוליטית כאחת: אזורי הכורדים בצפון-מזרח המדינה צמודים לטורקיה ונמצאים במעגל ביטחונה הלאומי, ואנקרה דוחפת לאחדות סוריה וקיבלה את הצעד בברכה. ואילו סווידא שוכנת בדרום ודרעא מפרידה בינה ובין ישראל, הרואה בה — לפי הכותב — מרחב ביטחוני שלה ואינה רואה עניין בשובה אל המדינה.

התפקיד האמריקאי כפי שהטקסט מציג אותו

הכותב סבור כי וושינגטון תרמה לדחיפת מסלול שילובם של «קסד», וכי היא מנסה באמצעות מתווכה למצוא נוסחה שתשאיר את סווידא בתוך המדינה הסורית ותעניק לתושביה תפקיד בניהולה ובביטחונה. אך הוא מעריך כי מאמץ זה נתקל בקושי ליישב בין הריבונות הסורית, הערבויות לדרוזים והאינטרסים הביטחוניים הישראליים.

דחייה מצד מוסד השייח’ אל-עקל בלבנון

המאמר נחתם בעמדת דרוזי לבנון: מוסד השייח’ אל-עקל של עדת המוחדים הדרוזים שם דחה את מה שכינה שותפות מלאכותית בין דרוזי סוריה לישראל, והזהיר מפני עמדות שהוא רואה בהן פגיעה ביסודות האמונה וההיסטוריה. וכל שהובא לעיל הוא דעתו והערכותיו של כותב החומר, לא ידיעה על עובדות שאירעו.