פרוטוקול ועידה משנת 2021 סותר את האשמת בן גביר נגד «רע"ם»
מאמר שפורסם ב«אל-ג'רמק» משיב על מה שהכריז השר לביטחון לאומי ויושב ראש «עוצמה יהודית» איתמר בן גביר על הגשתו לוועדת הבחירות בקשה לפסול את «רע"ם» ובראשה מנסור עבאס ממרוץ הכנסת. והבקשה — על פני שלושים ותשעה עמודים — מושתתת על טענה שלפיה הרשימה מכחישה את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ותומכת בגורמים נגדה. והכותב מעמת את הטענה הזו עם מה שאמר עבאס בפומבי בעשרים ואחד בדצמבר 2021 מעל במת ועידה כלכלית שארגן העיתון «גלובס», כשאימץ את «חוק הלאום» ואמר כי ישראל נולדה מדינה יהודית ותישאר כזאת, וכי השאלה בעיניו אינה זהות המדינה אלא מעמדו של האזרח הערבי בתוכה. והוא מוסיף את טענת השנים: חברי הרשימה תחת כיפת הכנסת זה שנים. והוא מסיק כי דברי השר הניבו תוצאה הפוכה.
הבקשה ותזמונה
המאמר יוצא מתזמון הצעד בטרם יבחן את תוכנו. שהשר — ויושב ראש מפלגת «עוצמה יהודית» בעת ובעונה אחת — יוצא בהכרזתו דווקא בימים שבהם נערכות ההכנות לבחירות לכנסת, כדי לומר כי הגיש לוועדת הבחירות בקשה למנוע מן הרשימה הערבית המאוחדת ומיושב ראשה להשתתף. והיקף הבקשה עצמה הוא מקום לתמיהה אצל הכותב: שלושים ותשעה עמודים, שתמציתם היא כי הרשימה מכחישה את קיומה של ישראל בהיותה מדינה יהודית וכי היא תומכת במדינות ובגורמים נגדה.
ההאשמה כפי שניסח אותה השר
ואילו ניסוח ההאשמה מפי בעליה קצר: יושב ראש הרשימה ומי שעמו — לדבריו — מחבלים תומכי חמאס, והנדרש הוא להרחיקם מן הכנסת. והכותב עוצר אצל המשפט הזה בהיותו הבסיס שעליו נבנו כל שלושים ותשעה העמודים, ושואל: האם טענה בהיקף כזה זקוקה למספר עמודים כזה? והוא מציין כי בתשובתו אין הוא מצדד במנסור עבאס ואינו מגן על עמדותיו, אלא מתכוון לדבר אחד בלבד, והוא בחינת נכונות מה שאמר השר.
הפרוטוקול שמנגד: דצמבר 2021
והבחינה שעורך הכותב היא תיעודית ולא נאומית. שהוא חוזר אל העשרים ואחד בדצמבר שנת 2021, כאשר דיבר יושב ראש הרשימה המאוחדת מעל במת ועידה כלכלית שארגן העיתון «גלובס». ומה שאמר שם — כפי שמביא זאת המאמר — הוא כי הוא מאמץ את «חוק הלאום», וכי ישראל היא מדינה יהודית ותישאר כזאת, וכי העם היהודי החליט להקים מדינה יהודית ולכן נולדה כזאת ותישאר כזאת. ולא עוד אלא שהעביר את השאלה ממקומה: אין העניין בעיניו זהות המדינה, אלא מעמדו של האזרח הערבי בתוכה. והכותב מסיק כי איש שאמר את זה בפומבי לא יעלה על הדעת להאשימו בהכחשת יהדותה של המדינה.
טענת השנים: חברי כנסת תחת הכיפה זה שנים
והמאמר מוסיף טענה שנייה מסוג אחר, שבניינה הזמן ולא הטקסט. שחברי הרשימה המאוחדת מאיישים את מושביהם בכנסת זה שנים ארוכות, ולא יצא איש לאורך כל אותה תקופה לגלות בהם תמיכה בחמאס, עד שבאה ההכרזה הזו עכשיו. ובאיחור הזה לבדו — אצל הכותב — די כדי להטיל ספק ברצינות הגילוי, וכדי להעביר את הבקשה אל שער אחר מן השער הביטחוני.
מסקנת הכותב: תוצאה הפוכה
והמאמר מסתיים בפסיקה על התוצאה ולא על הכוונה בלבד. שהכותב רואה כי מה שהכריז השר חזר אליו, וכי תוצרו המעשי הוא תעמולת בחירות חינם לרשימה שאותה ביקש להרחיק. ובכך מאחד הטקסט את שני קצות כותרתו: האשמה שהכותב רואה אותה מופרכת בפרוטוקול מוכרז מצד אחד, ונהנה ממנה שלא השקיע בעבורה דבר מצד אחר.
