מאמר של אמיר מח'ול קורא את סיור השגריר האמריקאי בתורמוס עיא: נימת תקיפות ולא המלצה, והאחריות במלואה על ממשלת ישראל

כותב המאמר וטענתו

המאמר חתום בשמו של אמיר מח’ול מ«מרכז תקדם למדיניות», וטענתו היא כי סיורו של השגריר האמריקאי בתורמוס עיא ביום החמישי בספטמבר עולה במשמעותו על ביקורי השטח הרגילים, משום שהטיל על ממשלת ישראל את מלוא האחריות להפסקת התקיפות נגד הפלסטינים בגדה המערבית. וזוהי קריאתו של הכותב ולא נתון שיצא מגורם רשמי.

שני המספרים השנויים במחלוקת: שבעים ומאתיים וחמישים

המאמר מביא כי נתניהו דיבר לתקשורת על שבעים בני נוער מתחת לגיל החוקי ואמר כי רשויות הביטחון עוקבות אחר התיק, וכי השגריר השיב בדיבור על מאתיים וחמישים, בראותו את המספר גדול מכדי שהממשלה תתאר אותו כעניין חולף. והכותב קורא בתשובה זו דחייה של ההצדקה ולא רק תיקון של מספרים.

תיק עזה: הכחשה מפורשת ושתיקה מדברת

המאמר מביא מפי השגריר את הכחשתו הנחרצת לקיומה של תוכנית ישראלית לגירוש תושבי עזה בעל כורחם, ואת דבריו כי אינו מכיר איש המציע העברה בכפייה, לא מן הישראלים ולא מן האמריקאים. הכותב מפנה לכך שהשגריר לא התייחס להצהרתו של שר הביטחון כ”ץ על ההגירה מן הרצועה ולא לתוכניתו של בן גביר המשתרעת על שבע שנים, וקורא בשתיקה משמעות שלפיה מה שיודע ממשל טראמפ שונה, ושהצהרותיהם של שני השרים הן הצהרות בחירות בלא תוכנית ביצועית, ושאין הם בעלי ההחלטה בתיק זה.

מדוע תורמוס עיא, ומדוע הנימה תקיפה

הכותב מסביר את בחירת תורמוס עיא בכך שרוב תושביה נושאים גם את האזרחות האמריקאית, דבר המטיל על וושינגטון מחויבות משפטית להתערב, אלא שמסריו של השגריר — בקריאתו — חרגו מאזרחיה אל הפלסטינים בגדה וברצועה. הוא מוסיף כי מה שמגביר את התקיפות שבנימה הוא היות האקבי עצמו מתומכי הציונות הדתית והימין הקיצוני, וכי העמדה האמריקאית נשענת על סדרי העדיפויות של וושינגטון ולא על מוצא זכויותי, וכי היענותו של נתניהו לה עלולה ליצור מתיחות ביחסיו עם הציונות הדתית.

ההזדמנויות שהוא מסיק: אירופית, ערבית ופלסטינית

המאמר רואה כי לאיחוד האירופי יש בהסכם ההתאגדות עם ישראל את הכלי החזק והרחב ביותר שלו מבחינה מסחרית, כלכלית, תרבותית ואקדמית, וכי הוא לא השתמש בו עד כה, וכי שיחו ושיחה של בריטניה עוצרים אצל צעדים נגד מתנחלים בעוד שהעמדה האמריקאית מטילה את האחריות על הממשלה. ובזירה הערבית סומך הכותב על מצרים ועל ירדן משום שביטחונן הלאומי קשור במתרחש, ועל סעודיה הנותנת חסות יחד עם צרפת למסלול בין-לאומי בעניין המדינה הפלסטינית. ובזירה הפלסטינית הוא רואה בהצהרות הזדמנות לתבוע הגנה בין-לאומית בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, ולהגיש תביעה בפני בית הדין הבין-לאומי לצדק, לצד חיזוק העמידה העממית.

מה הוא דעה ומה אינו מופיע בחומר

מה שהובא לעיל הוא דעותיו ומסקנותיו של הכותב, לא עובדות מבוססות: הערכת התקיפות שבנימה, קריאת השתיקה בדבר הצהרותיהם של שני השרים, הצפי למתיחות עם הציונות הדתית, והערכת ההזדמנויות האירופיות והערביות. ואין בחומר נוסח מלא של הצהרות השגריר ולא קישור אליהן, ואין תגובה מלשכת נתניהו או משגרירות ארצות הברית, ואין שמות חמישה עשר המאחזים ולא מועד לפינויָם. ומה שנעדר מן הסקירה איננו מוסיפים עליה.