חידר דוחה שירות אזרחי וקורא להסדרת ההתנדבות ברמה המקומית
עו"ד עלי חידר רואה בתנאי ניסיון לכפות על החברה הערבית ומציע יחידות עירוניות לניהול הפעילות האזרחית.
עו"ד עלי אחמד חידר אישר את סירובו להטלת שירות אזרחי חובה על החברה הערבית, וראה בכך מכשול בפני הלגיטימיות הפוליטית. הוא קישר דרישה זו לתנאיו של גדי אייזנקוט לכניסה לממשלה, והצביע על כך שההקשר הנוכחי מנסה לנצל את הנסיבות הקשות כדי למחוק את הזהות הפלסטינית ולבצר את נחיתות מעמדם של האזרחים הערבים בתוך המדינה.
הוא הבהיר כי מיזמי השירות צמחו במרתפי משרד הביטחון כחלופה לשירות הצבאי, שממנו פטורים הערבים בהחלטות ממשלתיות. חידר הדגיש כי החברה דוחה מיזמים אלה משום שהם מגובשים במסגרת תפיסות צבאיות ללא שיתוף פעולה אמיתי של מנהיגותה, ומטרתם לספק את צורכי המדינה ולא את צורכי החברה עצמה, מה שמשאיר את התנגדות הזרם המרכזי נוכחת וחזקה.
הוא הדגיש כי האזרחות הערבית היא חלקית ומותנית בהשוואה לאזרחות היהודית המלאה. חידר הצביע על בלתי האפשרות להשיג שוויון במדינה המגדירה עצמה כיהודית, ואישר כי זכויות לא צריכות להיות כרוכות בחובות. הוא ציין כי הממשלות הישראליות לא העניקו זכויות מאז 1948, למרות ציות הערבים לחוק, תשלום מיסים והפקעת אדמותיהם.
חידר נתן כדוגמה את הדרוזים שנכפו עליהם שירות ולא קיבלו זכויות שוות, בעוד שהחרדים נהנים מזכויות רבות יותר ללא שירות. הוא הבחין בין התנדבות המבוססת על רצון לבין שירות חובה כפוי, ושלל את הטענה כי הסירוב משמעו התחמקות מאחריות. חידר קרא לפיתוח מודל התנדבותי ייחודי הנובע מערכי החברה ומכוחותיה הגדולים במקום התפיסות הממשלתיות הכפויות עליה בכוח.
הוא הציע להקים יחידות נתינה והתנדבות בכל רשות מקומית ערבית כדי להסדיר את המאמצים באופן מקצועי. חידר קרא להקמת גוף מתאם בין הרשויות ובין ועדת המעקב, ליצירת מאגרי מידע על מתנדבים וחיבורם למוסדות הזקוקים לכך. הוא סבר כי צעד זה יחזק את תחושת השייכות ויקנה לצעירים מיומנויות חדשות, ויתרום לסגירת הפער החברתי באופן העולה על יוזמות אישיות ומזדמנות חולפות.
