אמיר מח'ול רואה בבקשה לפסול את «רע"ם» מעקב ממושך ולא תגובה

היקף התיק בהיותו ראיה

המאמר יוצא ממספר ולא מעמדה. שכן בקשתו של בן גביר, השר לביטחון לאומי, שהוגשה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לפסול את הרשימה הערבית המאוחדת ולאסור על השתתפותה בבחירות, נמתחה על מאה עשרים ושבעה עמודים בין טיעונים ובין נספחים. והכותב סבור כי היקף זה כשלעצמו אומר דבר מה: תיק באורך כזה אינו מוכן כמענה לאירוע פתאומי, אלא מלמד על עבודה שיטתית במעקב אחר הרשימה ובהתחקות אחר אישיה ואחר משנתה ואחר המוסדות הקשורים בה על פני תקופה ארוכה. והוא מסיק מכך את הרחוק מזה: קיומו של מרכז פיקודי שבו מחולקת העבודה בין צדדי הקואליציה, והמכין את הכלים לבקשות אחרות המכוונות אל מפלגות ערביות או אל מועמדים מסוימים.

החשבון הפוליטי שהוא רואה מאחורי הבקשה

אחר כך עובר המאמר מן התיק אל תכליתו. שכן הכותב מציב את הבקשה במשבצת ההימור הפוליטי של אסכולת נתניהו, ומזכיר כי כיוון הכוונות אל «רע״ם» כבר נעשה מוצהר מאז מסיבת העיתונאים שלו עם טראמפ, כאשר הודיע כי יאסור על «האחים המוסלמים» ברמיזה אליה. ותכליתו של מאמץ זה בקריאת הכותב כפולה: מניעת קואליציה חלופית שהרשימה שותפה בה, והרתעת האופוזיציה מלחשוב על קואליציה מסוג זה בהציגה אותה כחריגה מן הנוהג הפוליטי. וזה משרת את תוכניותיו של נתניהו אם לא יצליח בבחירות, אם בהישארותו בראש ממשלת מעבר, ואם בהבטחת ממשלת אחדות לאומית ברוטציה עם אייזנקוט בלי הימין הקיצוני — והוא מה שעשוי להסביר, לדבריו, את פושרותו כלפי מפלגת וינטר.

ועדה פוליטית ובית משפט שכבר אינו מובטח

והחמור שבמאמר הוא אבחונו את השתנות כללי המשחק. שכן הדיון יתקיים בוועדת הבחירות המרכזית שקואליציית נתניהו שולטת בה, והיא בתיאורו של הכותב ועדה פוליטית מובהקת, ויהיה זה מבחן יסודי לאופוזיציה שאולי תחשוש לתמוך בפסילה, אך צדדים שבתוכה לא יירתעו ממנה. ואילו הטקטיקה שנשענו עליה בעבר — והיא שבית המשפט העליון מבטל את הפסילה בסופו של דבר — כבר אינה תקפה לדעתו. ושתי הסיבות שתיים: השתנות זהות השופטים וכיתור עצמאותו של בית המשפט מזה, וההסתמכות על המלצותיו של שירות הביטחון הכללי שזהותו אף היא השתנתה שינוי גדול מזה. וכך הערובה השיפוטית, על פי אבחון זה, כבר אינה ערובה.

מ«רע״ם» אל «בל״ד» ואל כסיף

והכותב מעריך כי הבקשה עשויה שלא להצליח, שכן קשה להתעלם ממה שעשתה הרשימה בהנהגת חבר הכנסת מנצור עבאס מצעדים מקדימים בשינוי זהותה, ואחרונם צירופו של יואב סגלוביץ’ מועמד שני בה. אלא שהינצלותה של «רע״ם» בעיניו אינה מסיימת את העניין אלא מעבירה אותו: שאם תעבור את הבקשה, לא יהיה מן הנמנע שתתבקש פסילתם של מועמדי הברית הלאומית הדמוקרטית המכוונים נגדם בכל בחירות בעילת «מדינת כל אזרחיה», ושתיעשה פנייה לפסול את מועמדותו של חבר הכנסת עופר כסיף מן החזית בשל תפקידו בשטח ובשל תמיכתו בתביעה בפני בית הדין הבינלאומי לצדק. והוא מבחין כי היותם של בל״ד וכסיף חלק מן הרשימה המשותפת עושה את אישור פסילתם קשה יותר, מפני שבית המשפט דן בתיקו של כל מועמד לחוד. והוא משבח בעניין זה את ההגנה המשפטית שמקיים מרכז «עדאלה», אך חוזר ומזהיר כי האתגר החדש הוא באופיו של בית המשפט ובאופיו של השירות שעל המלצותיו נסמכים.

חמישה צעדים שהוא מציע לשתי הרשימות

והמאמר חותם בתוכנית עבודה ולא במסקנה אנליטית, המופנית אל שתי הרשימות — המשותפת והמאוחדת — יחד. ראשונם הקמת חדר מצב משותף נגד הפסילה הכולל את שתי הרשימות ואת הכוחות הפוליטיים הנוגעים בדבר, ותפקידו להתמודד עם הבקשות משפטית ועממית ותקשורתית ובינלאומית, ולנטר את ההסתה הגזענית, ולגבש עמדה כלפי המפלגות הפשיסטיות והגזעניות בפני ועדת הבחירות. ושניהם מערכה משותפת מול מדיניות הפסילה, עם הבחנה כי מערכות בעניין זה כבר החלו בחברה היהודית. ושלישיהם חתימת הסכם עודפי קולות במהירות כדי להבטיח את הייצוג הערבי הגדול ביותר. ורביעיהם השפעה על צדדים באופוזיציה, במישרין או במערכה עממית, כדי למנוע את הצבעתם בעד הפסילה. וחמישיהם קו פתוח עם השגרירויות האירופיות והאמריקאיות כדי ליידע אותן ראשון ראשון על ההתפתחויות ועל ההסתה, ולדרוש מהן לפקח על הבחירות.