ריאד דוחה את התגובה על תקיפת הצינורות לבקשת בגדאד
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ייחס את התקיפה שכוונה אל צינור הנפט הסעודי לאיראן «ככל הנראה», בלי להציג בהצהרותיו שנמסרו פרטים או ראיות. דבריו נאמרו בפני עיתונאים בשולי פגישתו עם ראש ממשלת אירלנד מייקל מרטין, ובהם חזר על מה שהעריך קודם לכן, שסופה של המלחמה עם טהראן יבוא לאחר בחירות אמצע הקדנציה הקבועות לנובמבר, ואמר שמחירי הנפט יירדו עם סיומה, שוושינגטון שולטת במיצר הורמוז, ושהחות'ים אינם רוצים להילחם בה. וסעודיה הודיעה מוקדם יותר באותו יום עצמו שכטב"מים ששוגרו מעיראק פגעו בנקודות על הצינור המשתרע ממזרח הממלכה אל מערבה, שההזרמה נעצרה זמנית, ושבתקרית יש פצועים. וריאד לא נקבה בגורם אחראי, לפי המידע המופיע בדיווח. ולאחר מכן הודיע משרד החוץ הסעודי על אי-תגובה בעת הזאת בהיענות לבקשה של ראש ממשלת עיראק, בעוד לשכתו הודיעה על הדחת מפקד המבצעים במחוז מיסאן לאחר שהחקירות אישרו — לדבריו — שהכטב"ם יצא מאותו אזור.
האשמה בנוסח של הסתברות
הנוסח שבו השתמש הנשיא האמריקאי הוא מפתח הקריאה של הצהרתו. שכן הוא לא אמר שאיראן ביצעה את התקיפה, אלא אמר שהיא אחראית לה «ככל הנראה», וזה נוסח של הסתברות ולא של קביעה נחרצת. והחשוב מזה הוא שההצהרות שנמסרו היו ריקות מכל פרט או ראיה התומכים בהסתברות הזאת. והדברים נאמרו בהקשר לא רשמי: שיחה עם עיתונאים בשולי פגישתו עם ראש ממשלת אירלנד מייקל מרטין, ולא הודעה שיצאה מגורם חוקר. ומה שמגדיל את חשיבותו של ההבדל הזה הוא שריאד עצמה, שהיא הצד הנפגע, לא הכריזה על גורם אחראי לפי המידע המופיע בחומר שנסקר. כלומר הייחוס לאיראן יצא מוושינגטון לפני שיצא מבעל העניין.
מה שהתקיפה פגעה בו ומדוע זה חשוב
המטרה שנפגעה אינה מתקן רגיל. שכן צינור הנפט משתרע כאלף ומאתיים קילומטרים מאזורי ההפקה במזרח סעודיה אל נמלי ים סוף במערבה, ותפקידו האסטרטגי הוא שהוא מספק נתיב חלופי לייצוא הנפט בלי לעבור במיצר הורמוז. וסוכנות «רויטרס» מוסרת מפי אנליסטים ומפי חברות העוסקות במעקב אחר תנועת המכליות הערכה שלפיה מה שעובר בצינור הזה נע בין ארבעה לחמישה אחוזים מאספקת הנפט בעולם. והרשויות הסעודיות אמרו שההובלה דרכו נעצרה זמנית, שהיקף הנזקים לא התברר במלואו, ושמספר פצועים נפלו. וכיוון התקיפה אל הנתיב החלופי דווקא הוא מה שעושה את התקרית לגדולה מפגיעה בתשתית נפט: שכן היא נוגעת במוצא שנוצר מלכתחילה כדי להימנע מסגירת המיצר.
החלטה סעודית שלא להגיב, ובקשה מבגדאד
הבולט ביותר בעמדה הסעודית הוא שזו עמדת הימנעות מנומקת. שכן משרד החוץ אמר שהממלכה החליטה בעת הזאת שלא להגיב על התקיפה, וקשר את ההחלטה לבקשה שהגיש ראש ממשלת עיראק. והוא הוסיף שריאד תתמוך במאמץ שמשקיעה ממשלת עיראק כדי למנוע יציאת תקיפות מאדמתה נגד מדינות השכנות. והוא צירף לכך הסתייגות מפורשת: שהיא שומרת לעצמה את הזכות לנקוט את מה שתראה כנחוץ לשמירת ריבונותה וביטחונה ולהגנת מתקניה ושלומם של מי שעל אדמתה. והניסוח המשולש הזה — הימנעות עכשיו, תמיכה במאמץ בגדאד, וזכות שמורה לאחר מכן — מניח את התיק בידי ממשלת עיראק ועושה את המשך ההימנעות מותנה במה שהיא תעשה.
הדחה במיסאן לאחר החקירה
ואילו החלק העיראקי בא כמעשה מנהלי ולא כהצהרה. שכן לשכת ראש ממשלת עיראק הודיעה שהדיחה את הקצין המופקד על פיקוד המבצעים במיסאן, מחוז הגובל בגבול האיראני, ונימקה זאת בכך שמה שאליו הגיעה החקירה מאשר את יציאת הכטב”ם התוקף מאותו אזור. ומשמעות הצעד הזה היא שהוא הודאה עיראקית רשמית בנקודת השיגור, גם אם לא כלל נקיבה בשם הגורם ששיגר את הכטב”ם. וכאן בדיוק נופל ההבדל בין מה שמוכח ובין מה שמוערך כמסתבר: עיראק מודה בגאוגרפיה ומטילה אחריות על האחראי הביטחוני עליה, והנשיא האמריקאי הולך רחוק יותר ומייחס את האחריות לטהראן, וסעודיה אינה נוקבת באיש ודוחה את תגובתה.
מה שטראמפ אמר מעבר לתקרית
לצד ייחוס התקיפה, הביא הנשיא האמריקאי באותה פגישה עצמה שורת הערכות על העימות הרחב יותר עם איראן. הוא אמר שהמלחמה בין ארצו ובין איראן תסתיים בקרוב, וחזר על הערכה שהביע קודם לכן שסופה יבוא לאחר בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס הקבועות לנובמבר, וקשר בין סיומה ובין ירידת מחירי הנפט. והוא הוסיף באותו משפט עצמו שלושה דברים נפרדים: שוושינגטון שולטת במיצר הורמוז, שהחות’ים אינם רוצים להילחם בה, ושיורש העצר הסעודי הוא ידיד שלו וכל דבר ייפתר בצורה טובה. וכולן הערכות ותחזיות ולא עובדות, והן נאמרו בשיחה חטופה עם עיתונאים, וזה מה שצריך לקבוע את משקלן.
