ישראל עוברת מדמוקרטיה ליברלית למדינה דתית-לאומית
ניתוח המציג את השינויים המהותיים בזהות הישראלית ואת מאבק המגזרים על הגדרת אופייה של המדינה והפרויקט הפוליטי הנוכחי.
ניתוחים פוליטיים מעמיקים חשפו כי ההיסטוריה הישראלית חווה שינוי מהותי החורג מחילופי שלטון גרידא בין המפלגות, ונוגע בליבת זהותה של המדינה עצמה. שינוי זה מתמקד במאבק המצטבר בין היהדות לדמוקרטיה בתוך משטר ה"יהודוקרטיה", שהוביל למעבר משלב ההגמוניה הליברלית-חילונית לעליית כוחות דתיים ולאומיים המעצבים מחדש את תפיסת המדינה.
הקריאה הבהירה כי מעבר זה אינו רק כרונולוגי, אלא מייצג קפיצה בין שלושה סוגי תודעה פוליטית והקשר בין המדינה לחברה. המאבק עבר מתחרות על תפקיד הממשלה למאבק מהותי סביב זהות המדינה עצמה, שבו מתחרים מגזרים לאומיים ודתיים בחריפות על הגדרת אופיו של הפרויקט שמייצגת ישראל בשלבה השלישי הנוכחי.
שינויים אלו הציבו את הזרם הציוני-חילוני-ליברלי בפני מבוכה היסטורית הדורשת פעולה דחופה בשני מסלולים שונים. המסלול הראשון כרוך בגיבוש האינטרסים של זרם זה כמגזר או מיעוט מוגדר, תוך שמירה על האופי המדיר של המדינה כלפי הערבים, וקבלתם כבעלי ברית תומכים לאחר שקיבלו את עקרונות המדינה היהודית כפי שנכתב במסמכים קודמים.
ד"ר רם ורומן, יו"ר התארגנות החילונים הליברלים, האיר את המציאות הזו, וציין כי החילונים עדיין נוהגים כאילו הם מייצגים את כלל המדינה כפי שהיה בעידן הראשון. הוא אישר בראיון עיתונאי שנערך ב-30 באפריל 2025 כי הם מיעוט שאיבד את ההנהגה אך מסרב להכיר באינטרסים המגזריים שלו.
ורומן אמר כי עמדה זו "מסרסת" אותם פוליטית, מה שמחייב פיתוח אסטרטגיה הגנתית על זכויותיהם כפי שעושים מגזרים אחרים. הוא ציין כי המכשול העיקרי בפני כיוון זה הוא האובססיה לזהות היהודית, שכן החילוני עדיין מגדיר את עצמו דרך זהות זו, מה שמעניק לדתיים ולחרדים יתרון בזירה הפוליטית שבה הם פועלים כעת.
קבוצות אקדמיות ומקצועיות מהאופוזיציה התנגדו לגישה זו, והכינו טיוטת הצעה לחוקה חדשה תחת הכותרת "חזרה לעקרונות מגילת העצמאות". יוזמה זו הובילה תנועה ששמה לה למטרה לשפר את איכות המשטר, ושואפת לבסס את חוקי היסוד שהעניקו ליהודים הטבות על חשבון הערבים, כצעד מחאה למניעת הקמתה המלאה של מדינת יהודה הדתית.
קבוצות אלו אישרו כי חוקי היסוד הנוכחיים אינם מספקים הגנה אמיתית למשטר הדמוקרטי בהיעדר חוקה נוקשה. הן הזהירו כי הישארות המערכת חשופה לניסיונות לשנות את כללי המשחק תוך כדי תנועה מהווה סכנה קיומית, מה שמחייב התערבות חוקתית שתשמור על האיזון ותמנע את ההידרדרות המלאה לעבר מודל המדינה הדתית המאיים על היסודות הדמוקרטיים הנותרים.
