דוח זכויות אדם משותף עוקב אחר ארבעה מקרים בגדה ואומר שמה שנראה כצעדים מפוזרים הוא מסלול אחד: ממסיק הנמדד ביומיים ועד 500 דונם לדרך בין שתי התנחלויות
פורסם דוח שהכינו שלושה ארגוני זכויות אדם ישראליים בשם "מקסימום שטח, מינימום תושבים", והם "יש דין", "במקום" העוסק בתכנון ובזכויות אדם, ו"המוקד" מרכז ההגנה על הפרט. הדוח אומר כי מדיניות ההשתלטות על הקרקע, שהתרכזה במשך שנים בקהילות הקטנות והמבודדות בתוך שטח C, נוגעת היום ביישובים ובאזורים רחבים יותר בעומק הגדה המערבית. מתועדים בו ארבעה מקרים: מניעת חקלאים מלהגיע לאדמותיהם, כיתור קהילה פלסטינית במאחזים, ניתוק יישוב מאדמתו החקלאית, וחידוש ההתנחלות בצפון הגדה. עורכיו מסיקים כי מה שעשוי להיקרא כשרשרת אירועים נפרדים הוא להערכתם מסלול רצוף המחבר את ההתרחבות ההתנחלותית, את מאחזי המרעה, את אלימות המתנחלים ואת הגבלת התנועה, ושתוצאתו דחיקת הפלסטינים הרחק מאדמותיהם וכינוסם בשטח ההולך ומצטמצם.
הדוח: שלושה גופים וארבעה מקרים
את הדוח הכינו שלושה ארגוני זכויות אדם ישראליים הפועלים בשדות סמוכים: “יש דין”, “במקום” המתמחה בתכנון ובזכויות אדם, ו”המוקד” שהוא מרכז ההגנה על הפרט. וכותרתו — “מקסימום שטח, מינימום תושבים” — לקוחה מנוסחה פוליטית מוצהרת, שכן עורכיו קושרים בינה לבין חזון שהעלה השר בצלאל סמוטריץ’ בסיסמה זו. ואילו מבנהו הוא ארבעה מקרים מתועדים שהוא קורא אותם כשלבים במסלול אחד ולא כעובדות מפוזרות.
המקרה הראשון: מסיק שצומצם ליומיים
המקרים מתחילים ב”מרחב התפר”, שבו הוטלו לאחר השבעה באוקטובר 2023 הגבלות על הגעתם של חקלאים פלסטינים אל אדמותיהם. הגבלות אלה הוצגו בראשיתן כצעדי חירום זמניים, אך בקריאת הדוח הן התקבעו כמציאות קבועה השוללת מבעלי הקרקע להגיע אליה בסדירות. בין הדוגמאות שהוא מציג מקרהו של החקלאי עדנאן קבהא, שנמנע ממנו להגיע לזיתיו בעונות המסיק של 2023 ו-2024, ואחר כך לא הותר לו בשנה שלאחר מכן להגיע לאדמתו יותר מיומיים.
א-רמאנה: בתים בשטח A ומאחזים המקיפים אותם
המקרה השני הוא בקהילת א-רמאנה סמוך ליריחו, ובו פרדוקס מנהלי: בתי הקהילה נמצאים בתוך שטח A, כלומר בתוך הסיווג שאמור להניח את מידת ההתערבות הנמוכה ביותר, ואף על פי כן היא מוקפת כיום במאחזי מרעה. הדוח מתעד כי התושבים נחשפים לתקיפות ולהטרדות חוזרות ונשנות, וכי תנועתם מוגבלת בכניסה לקהילתם וביציאה ממנה. עורכיו רואים במקרה זה ראיה לכך שהמדיניות חרגה משטח C אל מה שמחוצה לו.
סינג’יל: גדר ו-200 עצים ומרחב הולך ומצטמצם
המקרה השלישי הוא בסינג’יל, יישוב פלסטיני גדול המסווג בשטח B. לפי הדוח, הצטברותם של המאחזים, החומות, הסגירות ואלימות המתנחלים הביאה לניתוקם ההדרגתי של תושביו מאדמתם החקלאית. מאחזי המרעה שהוקמו מצפון לו יצרו רצף התנחלותי המחבר בין שילה, עלי ומעלה לבונה, וקטעו את המשכיותו הפלסטינית של היישוב צפונה ומזרחה, בעוד מתנחלים השתלטו על שטחים מדרום לו. במהלך הקמת הגדר סביבו נעקרו יותר מ-200 עצים, ובהם 135 עצי זית, ונגרפו אדמות חקלאיות. והתוצאה, כפי שהדוח מתאר אותה, היא שההגעה לחלק מן השוליים נעשתה מסוכנת ביותר וחלקם האחר כמעט בלתי אפשרי.
צפון הגדה: שיבה אל מה שפונה ב-2005
המקרה הרביעי הוא בשטח שבין שכם לג’נין, שבו פונו במסגרת תוכנית ההתנתקות ב-2005 ארבע התנחלויות: חומש, שא נור, גנים וכדים. הדוח מתעד כי ההגבלות שמנעו מישראלים לשוב אל אותו שטח הוסרו בהדרגה מאז 2023, כי בחומש חודשה ההתנחלות, וכי נדחפו צעדים להקמתה מחדש של שא נור בעוד מתקדמים צעדים אחרים הנוגעים לגנים ולכדים. מלווה בכך שינוי בתשתיות ובפריסת הצבא, ועדותו הבולטת ביותר היא צו שהוצא בדצמבר 2025 להשתלטות על כ-500 דונם מאדמות פלסטיניות פרטיות, שתכליתו סלילת דרך שאורכה עולה על שישה קילומטרים ומחברת את חומש לשא נור.
מסקנת עורכי הדוח: סיפוח המתממש בשטח
ההודעה המשותפת שיצאה משלושת הארגונים מאגדת את המקרים הללו בקריאה אחת. מה שמתרחש אינו להערכתם עובדות מקומיות מפוזרות, אלא מדיניות שתכליתה השתלטות על השטח הגדול ביותר האפשרי וכינוס הפלסטינים בצר שבו. הם אומרים כי מה שיושם במשך שנים על הקהילות הקטנות משתרע היום על יישובים ועל אזורים שלמים, וכי ההתנחלויות, המאחזים, אלימות המתנחלים והגבלות התנועה אינם תיקים נפרדים אלא כלים המשרתים תכלית אחת. ומסקנתם היא שהסיפוח והעקירה עוברים ממיזם פוליטי מוצהר אל מציאות הנכפית יום אחר יום.
