מסע מחיקת החובות עובר לשטחי 48 עם שלושים ושישה מיליון
ערכם של החובות שנמחקו במסגרת מסע «ויתור למען אללה» עבר את שלושים ושישה מיליון השקלים, לפי מה שהודיע יוזמו, איש התקשורת הפלסטיני עלאא א-רימאווי. והמסע קורא לבעלי הזכויות הכספיות לוותר על מה שיש להם בחובותיהם של מי שנקלעו לקשיים, כולו או חלקו, בצל מצוקה כלכלית כללית. והוא החל בגדה המערבית וברצועת עזה ולאחר מכן התרחב אל שטחי 48, שם נרשמו תרומות בולטות: גבר ואחותו מעארה ויתרו על חובות העולים על שבע מאות אלף שקלים, ויזם מכפר קרע הודיע על ויתורו על מאה אלף דולרים. א-רימאווי אומר שהרעיון נבע ממקרה פרטי אחד: מורה שהתמודדה עם משבר כלכלי ועם השלכות משפטיות בשל שיקים חוזרים, והוא התערב בעניינה עד שבעל החוב מחל לה. והוא מוסיף שהמטרה אינה נעצרת במחיקת הסכומים אלא משתרעת עד לחיזוק הערבות ההדדית, ושהוא קרא לסוחרים, לחברות ולחברות התקשורת לבחון את מצבם של מי שנקלעו לקשיים בדרכים ובהן פריסה מחדש של החובות, והדגיש שהוויתור הוא וולונטרי ומותנה ביכולתו של בעל הזכות.
מקרה אחד שנעשה מסע
הסיפור מתחיל, כפי שמספר אותו בעליו, ממקרה מסוים ולא מרעיון מופשט. שכן איש התקשורת הפלסטיני עלאא א-רימאווי התערב בעניינה של מורה שהתמודדה עם משבר כלכלי ועם המרדף המשפטי הנובע ממנו בשל שיקים חוזרים, והתערבותו הסתיימה בכך שבעל החוב החליט למחוק את הסכום שחבה. ומן המקרה היחיד הזה הוא עבר אל ההכללה: מדוע לא להרחיב את המחילה כך שתכלול גם אחרים שנקלעו לקשיים מלבד המורה הזאת? והוא קרא לבעלי היכולת לוותר על זכויותיהם הכספיות, במלואן או בחלקן, כל אחד כפי יכולתו ונסיבותיו. והמעבר הזה מעניין פרטי אל קריאה כללית הוא מה שמסביר את האופי המצטבר שקיבל המסע לאחר מכן.
עקומת המספרים: ממאות אלפים אל שלושים ושישה מיליון
מה שבולט במסלולו של המסע אינו הסכום הסופי בלבד אלא מהירות ההגעה אליו. שכן התוצאה החלה בשעות הראשונות במאות אלפי שקלים, לאחר מכן הגיעה למיליונים בתוך ימים, ולאחר מכן עברה את מחסום שלושים ושישה מיליון השקלים. והעקומה הזאת מעידה שההיענות לא הייתה מכה אחת של תורם גדול, אלא הצטברות רצופה ממקורות רבים. וראוי לשים לב לטיבו של המספר עצמו: הוא סך החובות שוויתרו עליהם, ולא כספים שנאספו והועברו מכיס לכיס. כלומר מה שהושג הוא פטור של חייבים מהתחייבויות קיימות, וזו צורה של סולידריות השונה במנגנונה מתרומה כספית גם אם דומה לה בהשפעתה על הנהנה.
מעבר אל שטחי 48
הפן השני בידיעה הוא גאוגרפי ולא חשבוני. שכן המסע יצא בימים האחרונים ממסגרתו הראשונה בגדה המערבית וברצועת עזה, ונרשמו בו תרומות וויתורים של תושבי שטחי 48. והבולט שבהם שהוזכר הוא שני מקרים: גבר ואחותו מן היישוב עארה ויתרו על חובות שערכם עולה על שבע מאות אלף שקלים, ויזם מכפר קרע הודיע על ויתורו על מאה אלף דולרים. ולצד שני המקרים האלה יש עשרות יוזמות פרטיות שבעליהן מחקו חובות של אנשים המצויים במצוקה, אחדים מהם מחקו את הסכום כולו ואחדים את חלקו. והמעבר הזה בין אזורים שמפרידים ביניהם מחסומים מנהליים ופוליטיים הוא מה שמעניק למסע את אופיו כמצב של סולידריות החוצה אזורים.
מי שהשתתפו אינם בעלי החובות הגדולים בלבד
קל לקרוא מספר בסדר גודל של שלושים ושישה מיליון כתוצאה של בעלי הון, והחומר שנסקר אומר אחרת. שכן ההיענות כללה בעלי חנויות ועסקים קטנים ויחידים שהודיעו על מחיקת סכומים מוגבלים כשלעצמם, אך הם מייצגים עבורם מקור הכנסה או חלק מן ההון שבו הם עובדים. והנקודה הזאת משנה את משמעות התוצאה: שכן הסכום הקטן שמוותר עליו בעל מכולת כבד יותר במאזניו של בעליו מסכום גדול יותר שמוותר עליו מי שאינו מושפע מאובדנו. ומכאן מתאר יוזם המהלך את מה שהתרחש כמעבר ממסגרת מקומית צרה אל רעיון רחב יותר שמשתתפות בו קבוצות פלסטיניות מן הגדה, מן הרצועה ומשטחי 48.
מה שמבקש יוזם המהלך, וגבולות מה שהוא מחייב
א-רימאווי אומר שמטרת המסע אינה נעצרת במחיקת החובות, אלא חורגת ממנה אל השרשת תרבות של ערבות הדדית ואל הקלה על מי שנקלעו לקשיים, ובייחוד עם נסיגת מקורות ההכנסה והצטברות ההתחייבויות. ובהתאם לכך הוא הפנה קריאה רחבה ממעגל היחידים: אל הסוחרים, החברות ובעלי העסקים, ואל מוסדות כלכליים וחברות תקשורת, כדי שיבחנו את מצבם של מי שנקלעו לקשיים ויחפשו פתרונות שיקלו על נטליהם, ובהם פריסה מחדש של החובות במקום מחיקתם. אלא שהוא מצמיד לקריאה סייג המגביל את מחייבותה: הוויתור הוא וולונטרי, וקשור ביכולתו של בעל הזכות לעשותו. והסייג הזה הוא ההבדל בין מסע מוסרי המעורר את הוולונטרי ובין הליך רגולטורי הנכפה על הנושים — והמסע, בהצהרת יוזמו, הוא מן הסוג הראשון.
