שרי החוץ של המפרץ ועבאס ערקצ'י לצלאלה לדיון בשיט בהורמוז
העיתון הבריטי «פייננשל טיימס» מסר ביום שישי כי שרי החוץ של מדינות המפרץ מתכוונים להיפגש עם עמיתם האיראני עבאס ערקצ'י, במסגרת מאמץ שמובילות סלטנת עומאן ואיראן לגייס תמיכה בהסכם זמני שיסדיר את השיט דרך מיצר הורמוז. וזה יהיה — אם ייערך — המפגש הראשון המאחד את הצדדים האלה מאז פרוץ המלחמה האמריקאית-ישראלית על איראן בעשרים ושמונה בפברואר. והעיתון מסר מפי שני מקורות המעורים בעניין כי המועד הוא יום שני והמקום הוא העיר צלאלה, ואחד מהם אמר כי הפרטים טרם נסגרו וכי מדינות אחדות אישרו את השתתפותן והמסתבר הוא שייערך. והמטרה אצל טהראן ומסקט היא לגייס את כובדה של מועצת שיתוף הפעולה כדי ללחוץ על וושינגטון להסיר את המצור מנמלי איראן, ואילו מדינות המועצה רוצות להבטיח כי כל הסכם יישאר זמני וכי תישמר יכולתן להכניס ולהוציא ספינות.
מה פרסם העיתון ומי יושב אל השולחן
מקור הידיעה הוא דיווח בריטי שפורסם ביום שישי, ונושאו מפגש המאחד את שרי החוץ של מדינות המפרץ עם שר החוץ האיראני עבאס ערקצ’י. והמאמץ — כפי שמתאר אותו העיתון — מובל בידי סלטנת עומאן ואיראן יחדיו, ותכליתו להוציא תמיכה בהסכם בעל אופי זמני שינהל את תנועת השיט במיצר הורמוז. ואילו הפרטים הלוגיסטיים באו מפי שני מקורות המעורים בעניין: המועד הוא יום שני, והמקום הוא העיר צלאלה. והוסיף אחד מהם הסתייגות: ההסדרים לא נסגרו סופית, אלא שמדינות אחדות קיבעו את השתתפותן, והמסתבר הוא שייערך. ולמפגש הזה יש סגולה ראשונה: לא נפגשו הצדדים האלה מאז פרוץ המלחמה האמריקאית-ישראלית על איראן בעשרים ושמונה בפברואר.
שתי מטרות מנוגדות על שולחן אחד
ולכל צד במפגש הזה יש מה שהוא רוצה ממנו, ושתי הכוונות אינן אחת. שטהראן ומסקט — לפי אותו מקור — רוצות מאחורי המפגש לגייס את כובדן של מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ ולהשקיעו בכיוון אחד: דחיפת ארצות הברית להסיר את המצור המוטל על נמלי איראן. ואילו מדינות המועצה — דאגתן נתונה לשני דברים: שמה שיוסכם עליו לא ייהפך להסדר קבע אלא יישאר זמני, ושהן עצמן ישמרו על יכולתן להסיע את ספינותיהן פנימה והחוצה דרך המיצר. והעיתון אומר כי עצם התכנסות המפגש היא ראיה לתחושה אזורית של דחיפות בפתיחת המעבר מחדש ובקירור המתיחות בין וושינגטון לטהראן.
מסלול טכני בן חודשיים ומעבר חדש
ומה שמוצג על השולחן אינו רעיון שנולד היום. שאיראן ועומאן מנהלות משא ומתן זה יותר מחודשיים ברמה טכנית בעניין השיט, וציר המשא ומתן הוא הקמת נתיב שיט חדש. וכבר הכריז מזכיר מועצת הביטחון הלאומי האיראנית מוחסן רזאאי בעשרים ושבעה באוגוסט שעבר כי שני הצדדים הגיעו להסכמה על מעבר חדש, ותיאר אותו בכך שחלק ממנו מצוי במים האיראניים וחלקו האחר במים העומאניים, וכי ניהול הכניסה והיציאה משותף ביניהם, וכי גבולותיו משורטטים בדיוק. וקשר את פתיחת המיצר בתנאי אחד: מחויבות הצד האמריקאי למה שדורשת טהראן, ואז יעברו הספינות בנתיב הזה השוכן במרכז המיצר.
מדוע רוצה טהראן להחליף את הנתיב
ומאחורי הפרט הטכני הזה עומדת דרישה מדינית עמוקה יותר. שהשיט בהורמוז התנהל מאז שנת 1968 ועד היום במים הטריטוריאליים העומאניים כמעט לחלוטין, כלומר המעבר המעשי של הספינות נותר מחוץ למרחב שבשליטת איראן. והמצב הזה — לפי מה שמוסר העיתון — כבר אינו מקובל על טהראן, והיא חותרת לשינוי יסודי במפת המעבר ולא לתיקון קל בה. ומכאן הופך הנתיב החדש במרכז המיצר לדרישה איראנית כשם שהוא הסדר ימי.
רישום הסגירה והפתיחה מאז פברואר
ודי במעקב אחר החודשים האחרונים כדי להבין את סיבת הדחיפות. שהמיצר היה פתוח לפני פרוץ המלחמה בעשרים ושמונה בפברואר, ואז סגרה אותו איראן עם תחילתה ומנעה את המעבר בו. ולאחר הפסקת האש בשמונה באפריל נפתח לתקופה קצרה, ואז נסגר שנית עם פתיחתם של האמריקאים במצור ימי. והוא נפתח מחדש באמצע יוני בעקבות מזכר הבנות בין טהראן לוושינגטון, אלא שהמזכר לא החזיק מעמד: שלאחר עשרים ושלושה ימים מכינונו התחדש הסכסוך בעקבות התקפות איראניות על ספינות מסחריות, שבאו לאחר האשמת טהראן את וושינגטון בחתירה לפלס נתיב שיט בדרום המיצר. וכך הושעתה העבודה במזכר ונסגר המעבר מחדש.
