הדרכה חינוכית בחרדת המתבגרים: לסייע לו לחשוב טוב מלקחת את העניין לידיך במקומו
חומר הדרכה המטפל בהתלבטות ההורים בין התערבות ובין מתן מרחב, והנשען על רעיון אחד: המטרה אינה סילוק החרדה אלא סיוע למתבגר להבין אותה ולמנוע ממנה לשלוט בחייו. והוא מבחין בין מצב שהוא מסוגל להתמודד עמו בעצמו, שאז מעודדים אותו לחשוב על אפשרויותיו, ובין מצב שיש בו בריונות או אלימות או התנהגות מסוכנת, שאז נדרשת התערבות ברורה של המבוגרים.
ההתלבטות שממנה מתחיל החומר
חומר הדרכה זה יוצא ממצב שהורים רבים מכירים: מתי הם מתערבים בחרדתו של בנם המתבגר, ומתי הם מותירים לו מרחב להתמודד בעצמו עם מה שהוא חש. וזהו טיפול חינוכי כללי, לא ידיעה על אירוע ולא תוצאה של מחקר שפורסם.
החרדה אינה מתגלה בצורה אחת
החומר מסב את תשומת הלב לכך שהחרדה בגיל ההתבגרות לובשת צורות שונות: פחד גלוי לעתים, הסתגרות או הימנעות ממצבים מסוימים לעתים אחרות, ורגיזות מהירה בפעמים שלישיות. ומכאן הקושי לקרוא אותה: ההסתגרות עלולה להיקרא עצלות והרגיזות חוסר נימוס, ובשני המקרים היא סימפטום.
המטרה אינה לסלק אותה
הרעיון המרכזי הוא שההתמודדות עם החרדה אינה שאיפה למחוק אותה, אלא סיוע למתבגר להבין אותה ולמנוע ממנה לשלוט במהלך חייו. וזוהי הסטה של העניין מניסיון הצלה דחוף אל בניית יכולת שתישאר בידיו.
מתי מעודדים ומתי מתערבים
החומר מבחין בין שני מצבים: אם החרדה קשורה למצב שהמתבגר מסוגל להתמודד עמו, מוטב לעודד אותו לחשוב על אפשרויותיו ועל מה שביכולתו לעשות בעצמו, שכן על פי רוב הוא זקוק למי שיסייע לו לחשוב ולא למי שימלא את מקומו. ואילו אם מדובר בבריונות או באלימות או בהתנהגות מסוכנת, הנדרש הוא התערבות מפורשת של ההורים ושל המבוגרים האחראים.
שים לב לתגובתך שלך
החומר מפנה את תשומת לבם של ההורים אל השפעת ההתרגשות שלהם עצמם: הפרזה בהבעת פחד, או התייחסות לכל מצב כאל משבר, עלולות להשרות במתבגר תחושה שמה שהוא מתמודד עמו גדול מכוחותיו. כלומר התגובה היא חלק מן הבעיה או מפתרונה.
צעדים קטנים וזיכרון של הצלחה
החרדה מובילה להימנעות מן המצבים המפחידים, וההימנעות מקלה לזמן קצר ואחר כך מקשה על ההתמודדות בהמשך. ולכן מציע החומר לחלק את המצב לצעדים אפשריים: מי שחושש להשתתף לפני חבריו לא יתחיל בפנייה אל הכיתה כולה, אלא בהשתתפות קצרה או בשיחה עם אדם שנוח לו עמו ואחר כך יתקדם בהדרגה. ומוסיף להזכיר לו מצבים קודמים שצלח, ולהסב את תשומת לבו לכך שציפייה לגרוע שבאפשרויות אינה תוצאה ודאית. וחומר זה הוא הדרכה כללית שאין בנוסחו הנסקר ייחוס למומחה נקוב בשם או לגורם טיפולי, ואין הוא בא במקום התייעצות עם אנשי מקצוע.
