נתניהו מצמצם את הבחירות לשתי אפשרויות ומצרף את הערבים לאחת מהן, וחושף שישה שמות במקומות המשוריינים — ו«וואלה» מפרסמת את סדר רשימת «הליכוד» עד למקום הארבעים
ראש הממשלה הישראלית בנימין נתניהו הופיע בערב יום שלישי בנאום קצר בירושלים, ובו הציב את הבחירות הקרובות במסגרת עימות בין שני מחנות שאין להם שלישי: מחנה הימין שבראשו הוא עומד, ומה שתיאר כממשלת שמאל חלשה בראשות הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט. והוא הציג בנאום שישה שמות שבחר למקומות המשוריינים ברשימת «הליכוד». והחדש שליווה את הופעתו הוא שסדר הרשימה נעשה ידוע במספריו, שכן אתר «וואלה» פרסם את רצף השמות עד למקום הארבעים. ולא התייחס נתניהו בנאומו למה שפרסמה «הארץ» על שיחה אמירתית שקדמה למתקפת השבעה באוקטובר.
הנוסח שבחר לשאלת הבחירות, ואת מי הכניס לצדה השני
נתניהו תמצת את מה שכינה השאלה המרכזית בבחירות בשתי אפשרויות: ממשלת ימין רחבה וחזקה בראשותו, או ממשלת שמאל חלשה בראשות אייזנקוט — והוסיף לצד השני «והערבים». וחשיבותו של נוסח זה היא שאין הוא מסתפק בחלוקת המפה לשני מחנות, אלא מכליל את המפלגות הערביות בהגדרתו של המחנה שממול עצמו, ובכך עושה את השתתפותן בכל קואליציה עתידית לחלק מן הטיעון הבחירתי נגדו. וזהו נוסח המצמצם קמפיין שלם להעדפה בינארית, ומציב את יריביו במשבצת אחת ותהיינה תוכניותיהם שונות ככל שתהיינה.
ששת השמות במקומות המשוריינים
ונתניהו הציג במהלך הנאום את השמות שבחר במסגרת המקומות השמורים ברשימת המפלגה לכנסת הבאה, והם שישה: טליק גבילי, ויעקב ברדוגו, ואלי גולדשמידט, ואלישע מדן, ודוד פיטר, ואיציק בונצל. והופעתו באה לאחר השלמת סידורם של מקומות אלה, וזהו צעד החושף שאיפה של הנהגת המפלגה להזרים שמות חדשים לרשימתה, העומדים לצד פנים מוכרות בפוליטיקה ובתקשורת. ומבין ששת השמות הכותב והעיתונאי יעקב ברדוגו, ואלי גולדשמידט חבר מפלגת העבודה לשעבר שהוחזר למקום מתקדם יחסית.
מה שמוסיף הסדר שפורסם: הרשימה במספריה ולא בשמותיה בלבד
אלא שהכרזת השמות היא דבר אחד וידיעת מקומותיהם היא דבר אחר, וזה מה שסיפק הסדר שהביא אתר «וואלה». שכן על פיו עומד בראש הרשימה בנימין נתניהו, ואחריו אלי כהן, ואחר כך אמיר אוחנה, ויריב לוין, ומירי רגב, וישראל כ”ץ, וגדעון סער, ואופיר כץ, ואחר כך טליק גבילי במקום התשיעי, ויואב קיש, ויעקב ברדוגו, ומיקי זוהר, ואלמוג כהן, ועמיחי שיקלי, ואלישע מדן, ודוד פיטר. וההבדל בין פרסום השמות לבין פרסום מקומותיהם אינו צורני: המספר הוא שקובע מי נכנס לכנסת בפועל אם תבוא התוצאה מתחת לתחזיות.
יתר העשרים הראשונים ומה שאחריהם עד לארבעים
והסדר שפורסם משלים לאחר מכן בשמות שמהם משה סעידה, וחיים כץ, ודודי אמסלם, ואיתי עטיה, ובועז ביסמוט, ודוד ביטן, ושלמה קרעי, וניר ברקת, וגילה גמליאל, ואחר כך אלי גולדשמידט, וארז תדמור, ושלמה לרנר, ואיציק בונצל, ומשה פרץ — כאשר הרצף משתרע לצד שמות אחרים עד למקום הארבעים. והנצפה בחלוקה זו הוא ששלושה מששת השמות שהכריז עליהם נתניהו בעצמו — גולדשמידט ובונצל ומדן — הופיעו במקומות מאוחרים יחסית לראש הרשימה, ואף שהם משוריינים.
מה שלא בא בנאום
ויש בנאום זה מה שנמדד בהיעדרו ולא בנוכחותו: שכן נתניהו לא התייחס בו לדיווח שפרסם עיתון «הארץ», שטען שנשיא איחוד האמירויות ערך עמו שיחה ימים אחדים לפני מתקפת השבעה באוקטובר שנת אלפיים עשרים ושלוש, והזהיר אותו במהלכה שתנועת חמאס מתכננת לבצע מתקפה. ואותו דיווח עורר מחלוקת פוליטית ותקשורתית רחבה, ולוו אותו דרישות להבהיר את נסיבות מה שבא בו ואם אכן הגיעה האזהרה לראש הממשלה לפני המתקפה.
מקומו של הצעד בתמונה
והצהרות אלה באות בזמן שבו החלה המפה הפוליטית הישראלית להתגבש לקראת הבחירות הקרובות. ובתמונה זו שני מסלולים מקבילים: תחרות בתוך מחנה הימין עצמו על מנותיו ועל קולותיו, וניסיונות של מפלגות האופוזיציה להקים חלופה פוליטית לממשלת נתניהו. והכרזת הרשימה בסדרה בעיתוי זה היא צעד במסלול הראשון בטרם היא צעד בשני: שכן היא מייצבת את שורות המפלגה הפנימיות ומכריעה את חלוקת מקומותיה בטרם ייבחנו בפני קלפיות הבחירה.
