חמישה מועמדים לאימאמות «אל-מחמודייה» ביפו לאחר סגירת המכרז

שעת הסגירה ומספרם של מי שהפקידו את מסמכיהם

המועד שנקבע להגשת הבקשות תם בערב יום רביעי התשעה בספטמבר, ועם תומו עבר התיק מידיהם של המגישים לידי הגורם שיבחן את בקשותיהם. והמספר הרשום רשמית עד אותה שעה היה ארבעה: א-שייח’ מחמוד שניר, וא-שייח’ לואי מחמוד אבו קאעוד, וא-שייח’ אייבכ סולימאן סטל, ורביעי שבחר שלא ייזכר שמו בשלב זה. אחר כך התברר כי א-שייח’ ד״ר אסאמה ערער הודיע אף הוא על מועמדותו, ונעשו המגישים חמישה. וההפרש הזה בין המספר ארבעה ובין המספר חמישה אינו סתירה בנתונים אלא סדר של זמן: הראשון תוצאת שעת הסגירה, והשני תוצאת מה שהושלם אחריה.

מי הם המועמדים ומה מציג כל אחד מהם

הוותיקים שבמכריזי מועמדותם הם א-שייח’ מחמוד שניר וא-שייח’ לואי אבו קאעוד, וכל אחד מהם כבר הודיע על הגשתו למכרז לפני האחרים. ואילו א-שייח’ אייבכ סולימאן סטל הוא בן שלושים מיפו, בעל דיפלומה בשריעה האסלאמית ותואר בחינוך ובחברה ותעודת הוראה בדת האסלאם, והוא עובד מורה לחינוך אסלאמי בבית הספר התיכון «אג’יאל» שבעיר, וכבר שימש אימאם ודרשן בכמה ממסגדיה, והוא חבר בוועד האסלאמי ביפו. ואילו א-שייח’ ד״ר אסאמה ערער הוא דרשן ואימאם של תפילת יום השישי במסגדי יפו מאז 2012, לימד את השפה הערבית ואת הדת האסלאמית בשלב התיכון מאז 1997, וניהל את בית הספר התיכון המקיף ביפו בין 2018 ובין 2026 לפני פרישה מוקדמת ממשרד החינוך. והמגיש החמישי נותר עלום שם עד עתה.

מה תעשה הוועדה ומהו לוח הזמנים המוכרז

הצעד הבא מנהלי ולא של דעוה. שכן נקבע שתוקם בתוך הימים המעטים הקרובים ועדה מיוחדת שתישא בבחינת התיקים ובדיון בבקשות המגישים, ואחר כך יתחיל בשבוע שלאחריו שלב זימון המועמדים ועריכת הראיונות הרשמיים עמם, עד למיון ולבחירת מי שהמכרז יעלה בגורלו. וההערכות הרשמיות מציבות את סוף ספטמבר הנוכחי גבול משוער לשלב זה על הליכיו החוקיים. אלא שתקרה זו אינה סופית: שאם יימשכו הראיונות יותר מן המשוער, נותרת ההארכה אפשרות קיימת, ונותרת ההכרזה על השם תלויה בסיום בדיקת התיקים בידי הוועדה.

מדוע נעקב מכרז של אימאם במידה כזאת של עניין

לא כל מינוי של אימאם הוא אירוע ציבורי, אלא ש«אל-מחמודייה» מקרה מיוחד ביפו. שכן המסגד הוא מן העתיקים שבאתריה הדתיים וההיסטוריים של העיר, ומנברו מן המקומות שהשפעתם חורגת מגבולות התפילה אל הכוונת החיים הדתיים והחברתיים בעיר. ומשום כך נהפך המכרז לעניין שהתושבים עוקבים אחריו ומשוחחים בו, ונעשתה השאלה מי יעלה על המנבר שאלה על משקל סמלי לפני שהיא שאלה על משרה. ומגביר את העניין שהבחירה הפעם נעשית במסלול של מכרז מנהלי ושל ועדה ושל ראיונות, ולא בהסכמה מקומית כפי שנהוג היה במקומות אחרים.

משרה פנויה מאז מותו של א-שייח’ סמיח טוח’י

ומקורו של כל המסלול הזה הוא התפנות המשרה לאחר מותו של א-שייח’ סמיח טוח’י, שנשא באימאמות המסגד ובדרשנותו שנים ארוכות. ובעקבות מותו נפתח שער המועמדות במסגרת מכרז שהכריזה עליו מחלקת ענייני הדת, ובאו בזו אחר זו ההכרזות היחידניות על מועמדות מתוך העיר עד שהגיעו לחמש. ומה שבא אחרי הסגירה נותר בידי הוועדה בלבד: תיקים הנקראים, וראיונות הנערכים, ושם אחד היוצא מהם בסוף החודש או מעט אחריו.