הכרזת גזר הדין על דניס מוקין בתיק דיאר אל-עומרי נדחתה: הפרקליטות מבקשת עשרים ושש שנים וההגנה מבקשת בין ארבע עשרה לשמונה עשרה
היה אמור בית המשפט המחוזי בנצרת לסגור את תיק הריגתו של הצעיר דיאר אל-עומרי מסנדלה בהכרזת העונש על דניס מוקין, והדיון נדחה ולא הוכרז מועד חלופי. ובין שתי הבקשות מרחק רחב: הפרקליטות עותרת לעונש שלא יפחת מעשרים ושש שנים, וההגנה מבקשת בין ארבע עשרה לשמונה עשרה. וההרשעה עצמה באה בעבירה נמוכה ממה שנכלל בכתב האישום המקורי, ועל כך נחלק הרכב השופטים והדבר הכעיס את משפחת השהיד.
דיון שנדחה ואין עדיין מועד חלופי
היה צפוי כי בית המשפט המחוזי בנצרת יכריז על העונש שנקבע לדניס מוקין בתיק הריגתו של הצעיר דיאר אל-עומרי, והדיון נדחה. ומוסד «מיזאן», העוקב אחר התיק, מסר כי יודיע בהמשך על מועד הדיון הבא ופרטיו. ובכך נותר התיק תלוי ועומד בפתחו האחרון לאחר שמוצה שלב הוכחת האחריות.
מה מבקשת הפרקליטות ומה מבקשת ההגנה
בדיון שנערך ביולי האחרון דרשה הפרקליטות להטיל על מוקין עונש שלא יפחת מעשרים ושש שנות מאסר. ומולה באה ההגנה בבקשה הנעה בין ארבע עשרה שנים לשמונה עשרה. והפער בין שני המספרים הוא כל מה שנותר מן המחלוקת בתיק זה, לאחר שהוכרעה שאלת ההרשעה לפני תשעה חודשים.
האירוע: מאי 2023 ליד «גן נר»
מקורו של התיק בשישה במאי שנת אלפיים עשרים ושלוש, אז נהרג דיאר אל-עומרי, בן הכפר סנדלה בן העשרים, מירי מוקין. והאירוע התרחש בעקבות קטטה שפרצה ליד ההתנחלות «גן נר» הסמוכה לכפר. וביוני שלאחר מכן הגישה הפרקליטות תיק שבו הטילה על מוקין את האחריות להריגת הצעיר, והוסיפה לו סעיפים אחרים.
מרצח ל«המתה בקלות דעת»
בעשרים וארבעה בדצמבר שנת אלפיים עשרים וחמש הרשיע המחוזי בנצרת את מוקין בעבירה של המתה בקלות דעת. והעבירה שעליה עמד בית המשפט נמוכה בדרגתה מעבירת הרצח שהפרקליטות ייחסה לו בכתב האישום המקורי. ותפנית זו בסיווג המשפטי היא שהעבירה את המחלוקת כולה לפתחו של העונש.
פילוג הרכב השופטים וכעס המשפחה
החלטת ההרשעה עוררה את כעסה של משפחת השהיד משום שלא אימצה את העבירה החמורה יותר. ועורך הדין עומר ח’מאיסי הבהיר אז כי הרכב השופטים נחלק בשאלת הכוונה הפלילית, וכי קביעת גזר הדין הסופי ומשך העונש נדחתה לדיון מאוחר יותר. שהפילוג לא היה על עצם ההריגה אלא על מה שעבר בכוונתו של היורה.
מה מצפה לתיק
עם דחייה זו חלפו יותר משלוש שנים וארבעה חודשים מן האירוע, ותשעה חודשים מן ההרשעה, בלי שנודע העונש. ובחומר הנסקר לא נכללה סיבה מוכרזת לדחייה ולא מועד חדש, ולא עמדה של ההגנה או של הפרקליטות למה שאירע בדיון.
