שישה עורכי דין חותמים על מכתב ליועצת המשפטית לממשלה ובו הם מבקשים אישור בכתב לפתיחת חקירה פלילית בהסתה נגד הצוותים הרפואיים הערבים, ונוקבים בשני פרסומים מסוימים — ולא נפתחה עדיין חקירה
ברית "עורכי דין ערבים נגד הגזענות" שיגרה מכתב ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ובו היא מבקשת שתפעיל את סמכויותיה החריגות כדי להתיר פתיחת חקירות פליליות והגשת כתבי אישום במה שהיא מתארת כמסע שיטתי נגד הרופאים, האחים והרוקחים הערבים. והעתקים ממנו נשלחו לפרקליט המדינה ולפרקליט הכללי לתפקידים מיוחדים. המכתב נשען על תיק מצורף, ומביא ממנו שתי דוגמאות שהוא מייחס לשני אנשים בשמם, ואומר שמה שנאמר בהן אינו נכנס תחת חופש הביטוי אלא מהווה שתי עבירות בחוק: הסתה לגזענות ולאלימות, ולשון הרע על ציבור. ועד למועד פרסום המכתב לא נפתחה חקירה ולא הוגש כתב אישום באף אחת מהן.
מי חתם על המכתב ולמי הוא הופנה
המכתב יצא מטעם ברית של עורכי דין הנושאת את השם “עורכי דין ערבים נגד הגזענות”, ובשוליו שישה שמות: ח’אלד זבארקה, נאדיה דקה, פאדי בראנסי, אחמד ע’זאווי, רמזי כתילאת ומוחמד לוטפי. והוא הופנה ליועצת המשפטית לממשלה, עורכת הדין גלי בהרב־מיארה, והעתקים ממנו נשלחו לפרקליט המדינה ולפרקליט הכללי לתפקידים מיוחדים. והנדרש בו אינו פסק דין ולא הרשעה, אלא החלטה פרוצדורלית: שהיועצת תשתמש בסמכות חריגה שבידה ותתיר למשטרה לפתוח תיק חקירה.
האבחנה שעליה הוא עומד: מערכת שמיקומה השתנה מאז סתיו 2023
המכתב יוצא מתיאור של מערכת הבריאות, ולפיו היא הוצגה כדוגמה המוצלחת ביותר לעבודה מקצועית משותפת בין מרכיבי החברה, ומאז אוקטובר של שנת אלפיים עשרים ושלוש נעשתה זירה שבה נרדפים הצוותים הערבים ומוסתים נגדם. והוא מדגיש שמה שהוא מדבר עליו אינו תגובות בודדות וחולפות ברשתות, אלא מסע שמובילים בעלי השפעה ונוכחות ציבורית, ומתאר את מה שמופץ בו כהחייאה מודרנית של עלילות הדם הישנות.
שתי הדוגמאות שהוא מביא, וגבולות מה שמיוחס בהן
המכתב מביא מן התיק המצורף שתי דוגמאות שהוא מייחס לשני אנשים בשמם. הראשונה פרסום של יששכר היימן, שלדבריו טען בו כי השביעי באוקטובר הבא יתרחש בתוך בתי החולים, וייחס לרופאים ולרוקחים הערבים כוונה להחליף תרופות ולתת טיפול קטלני לחולים היהודים. והשנייה הקלטה מצולמת של הרב מאיר שמואלי, שלדבריו אמר בה כי הרופאים הערבים הורגים בבתי החולים, וכי מספר מי שהם הורגים עולה על מה שעושה חמאס. וכל אלה האשמות שמעלים חותמי המכתב ומבקשים לחקור אותן; ולא יצא עד כה מגורם שיפוטי דבר המאשר אותן או מכחיש אותן, ולא דווח על תגובה מאף אחד משני האנשים בכתבה שפורסמה.
הטיעון המשפטי: מדוע אין חופש הביטוי מספיק כמטרייה
החותמים בונים את טיעונם על כך שמה שנאמר בשתי הדוגמאות חורג מגבולות הדעה המוגנת אל מעשה שהחוק מפליל בשני פנים. הראשון הסתה לגזענות ולאלימות, והם נשענים בו על כך שפרסומים מסוג זה יוצרים את מה שהחוק מכנה אפשרות ממשית להתרחשות פגיעה גופנית בצוותים. והשני לשון הרע על ציבור לפי חוק איסור לשון הרע, והיא אשמה בעלת ייחוד פרוצדורלי: שכן הגשת כתב אישום בגינה מחייבת את אישורה האישי של היועצת המשפטית. ומכאן הופנה המכתב אליה היא דווקא, ולא למשטרה מלכתחילה.
ממה הם מזהירים, ומה הם מבקשים במדויק
החותמים מזהירים שהימנעותן של רשויות אכיפת החוק מפעולה משדרת מסר שלפיו הפגיעה בצוותים הרפואיים מותרת, ואומרים שהדבר משתקף בהפרות יומיומיות של חוק זכויות החולה, ודוחף כישרונות רפואיים ערבים לעזוב את מערכת הבריאות בשל היעדר תחושת ביטחון. ואילו דרישותיהם שלוש ומוגדרות: הוצאת אישור בכתב למשטרה לפתוח בחקירה פלילית בשני הפרסומים האמורים ובפרסומים דומים אחרים, ויזימת כתבי אישום באשמת לשון הרע על ציבור הרופאים הערבים, והוצאת הנחיות למשטרה ולפרקליטות שייתנו עדיפות לחקירת התקיפות בעלות הרקע הלאומני והגזעני נגד הצוותים הרפואיים. והם חתמו בכך שלא יסכימו שחיי עמיתיהם יועמדו בסכנה.
