לאחר חיים של הימנעות מהצבעה, איש הדעווה מוחמד ח'אלד עמארה מודיע על עדכון עמדתו למערכה זו ומצמצם את קריאתו לשתי הרשימות הערביות, ואומר כי ההצבעה אינה חובה דתית
איש הדעווה מוחמד ח'אלד עמארה הודיע על עדכון עמדתו בנוגע לכניסה אל קלפיות הכנסת, לאחר עשורים שבהם נמנע, ואמר כי במערכה זו הוא קורא להצביע לרשימה הערבית המאוחדת ולרשימה המשותפת, במטרה שהגדיר כמניעת שובה של הממשלה הנוכחית לשלטון. הוא אמר כי מעולם לא הצביע בחייו אף לא פעם אחת, וכי המדיניות והחוקים שהתחדשו לאחר הקמת הממשלה האחרונה ולאחר השבעה באוקטובר הם שדחפו אותו לעדכון. אלא שהודעתו נלוותה בהסתייגות מפורשת: ההשתתפות בעיניו אינה חובה דתית, והסוגיה שנויה במחלוקת בין אנשי ההלכה ולכן אין להציגה כפסק מחייב. הוא קרא להפסיק את ההתנצחויות בין המחרימים ובין המשתתפים, ולהותיר את מרחבי העבודה המשותפת פתוחים לאחר תום מערכת הבחירות.
העדכון: מהימנעות ממושכת אל קריאה המוגבלת למערכה אחת
תמצית מה שהודיע עמארה היא שהוא שינה את עמדתו, לא שהוא שינה את הכרתו באופן מוחלט. הוא אומר כי לא השתתף בהצבעה לכנסת במשך כל חייו, וכי עמדתו המסורתית הייתה סירוב להשתתף. ואילו היום הוא קורא להצביע, אך מגביל את הקריאה למערכה זו דווקא וקושר אותה לתכלית אחת שהוא מגדיר כמניעת שובה של הממשלה הקיימת. והוא הבהיר כי ערך את העדכון על עצמו תחילה בטרם קרא לאחרים לעשות כמותו.
הנימוק: מה שהתחדש לאחר הקמת הממשלה ולאחר השבעה באוקטובר
והסיבה שהציג היא פוליטית במבנה שלה. לפי הערכתו, שובה של הממשלה הנוכחית מהווה סכנה גדולה לחברה הפלסטינית בפנים, והוא מנה בהקשר זה ארבע כותרות: מה שתיאר כהתגברות התקיפות באל-אקצא, אחר כך התפשטות הפשיעה, אחר כך חימוש המתנחלים, ואחר כך חוקים והליכים שלדעתו פוגעים בחיי הפלסטינים. והוא אמר כי ראה שחובתו הדתית, המוסרית והלאומית היא לעדכן את עמדתו כדי להדוף נזק זה.
גבולות הקריאה: לא מפלגות ציוניות, ולא פסק דתי מחייב
ועמארה סייג את קריאתו בשני סייגים. הראשון ביעד: הוא אינו קורא להצביע למפלגות הציוניות, אלא צמצם את בחירתו לשתי המפלגות הערביות. והשני במעמד: ההשתתפות אצלו אינה חובה דתית, משום שהסוגיה סבוכה ושנויה במחלוקת בין החכמים והפוסקים, ומהם האוסר ומהם המתיר, ולפיכך אין זה נכון להציגה כפסק דתי מחייב. ובכך הוא מפריד בין עידוד לצעד פוליטי ובין הענקת אופי דתי לו.
המחלוקת בין המחרימים ובין המשתתפים: קריאה להפסיק את ההתנצחויות
עמארה נדרש לוויכוח המתנהל בין מי שמחרימים ובין מי שמשתתפים, וקרא להפסיק את חילופי ההאשמות, וראה כי המחלוקת סביב ההצבעה אינה צריכה להיהפך לנתק בין בני חברה אחת. הוא אמר כי קלפיות הכנסת אינן זירת הפעולה היחידה ואף לא החשובה שבהן, וקרא לכל הזרמים והמפלגות, האסלאמיים שבהם והלאומיים, לשמור על מרחבי שיתוף הפעולה לאחר תום מערכת הבחירות. והוא הזהיר כי הזרם הימני לא יבחין בין זרם אחד למשנהו בקרב הפלסטינים בפנים.
תפקידן של ההנהגות הדתיות: דוכן שאינו מספיק, ודיאלוג פתוח לצעירים
ואילו החלק האחרון מדבריו נוגע למקומו של איש הדת בעניין הציבורי. הוא קרא להנהגות הפוליטיות והדתיות לפתוח מרחבי דיאלוג, ובייחוד בפני הצעירים, המאפשרים להם להציג שאלות ולדון בסוגיות שנויות במחלוקת. הוא ראה כי תפקידן של ההנהגות הדתיות אינו יכול להצטמצם לדוכן, וכי עליהן להביע את דעתן בסוגיות הציבוריות תוך שמירה על הכללים, משום שהחברה מצפה מהן לאמירה בכל הנוגע לחייה.
