חמשת אלפים מכליות דרך המדבר הסורי לבניאס: מסדרון אנרגיה יבשתי העוקף את הורמוז עודנו בשלב הבדיקה
דיווח של העיתון «וושינגטון פוסט» עוקב אחר תנועת הובלה מתמשכת בין בתי הזיקוק שבדרום עיראק ובין חוף הים התיכון, שהחלה באפריל כמוצא חירום לאחר שיבוש השיט במיצר ואחר כך הפכה לבחינה של קו צינורות. ובגדאד ודמשק חתמו על מזכרי הבנות עם קונסורציום הכולל את «שברון» ואת «TA קפיטל» ואת «UCC» הקטארית, אלא שהפרויקט לא חרג משלב הבדיקות ואין בו החלטת השקעה סופית עד כה.
דרך מדברית הפועלת לילה ויום
הדיווח פותח את תמונתו במכליות נפט הנעות בלא הפוגה בדרך מדברית החוצה את השטח הסורי, רבות מהן בלוחיות רישוי עיראקיות, מתקדמות לאט על כבישים סדוקים ומלאי בורות ועוקפות טורי כלי רכב המשתרעים עשרות קילומטרים. ומספר המשתתפים בתנועה הזו מוערך בחמשת אלפים משאיות המקשרות את בתי הזיקוק שבדרום עיראק עם חופי הים התיכון.
מבית הזיקוק לבניאס ומשם אל האוניות
מסע המשאיות מסתיים בנמל בניאס שעל החוף הסורי, שם נפרק הנפט הגולמי אל מכלים, ולאחר מכן נשאב אל מתקנים ימיים ונטען על אוניות הפונות לאירופה ולאפריקה. והסיבה למסלול הארוך הזה היא מה שפקד את תנועת האוניות במיצר הורמוז מסיבוך, מה שדחף את היצרנים העיראקים לחפש מוצאים יבשתיים.
מהליך חירום לרעיון של קו קבע
השימוש בדרך הסורית החל באפריל כניסיון לניקוז היצוא העיראקי לאחר נסיגת השיט במיצר, אך הרעיון חרג מגבולות הפתרון הזמני אל בחינת הקמתו של מסדרון יבשתי לאנרגיה המחבר את שדות דרום עיראק עם הים התיכון דרך סוריה, בתור חלק מרשת רחבה יותר שתשמש בכל פעם שהדרכים הימיות המרכזיות ישובשו.
היקף מה שמונח על הכף
עיראק היא היצרנית השנייה בגודלה בארגון «אופ”ק», ומרבית היצוא שלה יוצא מתחנות דרומיות סמוך לבצרה ועובר משם דרך הורמוז. ולפני המשבר ייצאה כ-3.6 מיליון חביות ביום, מתוכן כ-3.4 מיליון דרך המסלול הדרומי לבדו. כלומר, לבגדאד לא הייתה חלופה המתקרבת לתפוקה הזו כאשר המיצר שובש.
המשאית אינה פתרון, והקו לא הוכרע
אין רואים בהובלה במכליות פתרון קבוע לכמויות בהיקף כזה: היא איטית ויקרה יותר, ומצב הכבישים הסוריים מעלה את עלותה ואת סיכוניה. ולכן חתמו בגדאד ודמשק על מזכרי הבנות לבחינת פיתוח הפרויקט עם קונסורציום משולש: «שברון» האמריקאית לאנרגיה, ו«TA קפיטל» להשקעות, ו«UCC» הקטארית, אלא שהוא עודנו בשלב הבדיקות הטכניות והכלכליות, ולא יצאה החלטה סופית על השקעה בהנחת הצינור.
רחב יותר מהחייאת הקו משנת 1952
דיווחים התייחסו אל הפרויקט כאל הפעלה מחודשת של קו כירכוכ־בניאס שנחנך בשנת 1952 ונפסק מאז 2003, אך התוכנית המוצעת רחבה מזה: מונח שהיא תתחבר אל שדות הדרום, ובהם מערב אל-קורנה 2 ונאצריה, ושתוביל את הנפט הגולמי צפונה ומערבה אל הים התיכון. ואמית מור, המנהל הכללי של חברת הייעוץ «אקו אנרג’י» ומרצה באוניברסיטת רייכמן, סבור כי הצינור עשוי להועיל אם המיצר ישותק, אך ההגעה אל הים התיכון אינה מסיימת את הבעיה כולה.
