ג'בארין: הקול הערבי הוא כוח שיבוש ולא יצירה במשוואה הישראלית
המומחה הפוליטי סבור כי הפער בין החולשה הפוליטית לכוח האריתמטי מוציא את הערבים מהמשחק כאשר מסרבים להישען עליהם.
המומחה לעניינים פוליטיים איהאב ג'בארין אישר כי הקול הערבי סובל מחולשה פוליטית העולה על הראוי, בעוד כוחו האריתמטי בולט יותר ממה שנראה לעין. הוא ראה בפער זה את לב החישובים הפוליטיים בישראל כיום, במיוחד עם התקרבות הגושים הפרלמנטריים זה לזה וחוסר יכולתו של כל צד לזכות ברוב לבדו כדי להקים את הרשות המבצעת.
ג'בארין הבהיר כי רוב סקרי הדעת מעניקים 53 מושבים לכל מחנה, מה שאומר ששניהם עומדים במרחק של פחות מעשרה מושבים מהקמת הממשלה. הוא ציין כי שני המחנות זקוקים נואשות לקול הערבי ורוצים ביציאתו לקלפי, אך הם מסרבים לשלם את המחיר הפוליטי עבור השפעה זו, מה שהופך כוח זה לכלי שיבוש יותר מאשר לכלי יצירה אמיתי של ממשלות.
המומחה קשר את מעבר חלק מהקולות הערביים למפלגות היהודיות עם ירידת אמון הבוחרים ביכולת המפלגות הערביות להציג פתרונות מעשיים. הוא אמר כי סדרי העדיפויות של האזרחים הערבים מתמקדים תחילה במאבק בפשיעה, לאחר מכן בתכנון ובנייה, וברמת החיים במקום השלישי. הוא ראה בנאום 'הסחרור הפוליטי' שהציג את העבודה הפרלמנטרית כשירות תמורת קול כמי שהדליל את התוכן הלאומי והוביל לריקון העבודה הפוליטית מתוכנה המאבק.
ג'בארין הדגיש את הצורך למשוך מחדש קולות אלו באמצעות איזון נכון בין התחושה הלאומית לזכויות אזרחיות, תוך שהוא רואה במשחק הפוליטי לא רק השגת שירותים. הוא הזהיר מפני מבט על הצבעה למפלגות הציוניות בנפרד מ'החבילה' המלאה של מדיניותן, תוך הדגשה שהאיזון הנדרש אינו הקבלה בין זהות לבין ההיבט העירוני, אלא הערכה מדויקת של מה שמקבל האזרח תמורת קולו בהקשר הכללי.
