בית משפט השלום בירושלים עורך ביום שני דיון בתיק האישום של השייח' עכרמה צברי בהסתה, וצוות ההגנה מודיע שהוא כופר באישומים מכול וכול

מועד הדיון והגורם הדן בתיק

הגורם השיפוטי שלפניו מונח התיק הוא בית משפט השלום בירושלים, והמועד שנקבע הוא יום שני בשעה אחת אחר הצהריים. והנאשם בתיק הזה הוא השייח’ עכרמה צברי בשני תאריו הנזכרים בחומר: ח’טיב מסגד אל-אקצא, ויושב ראש הוועד האסלאמי העליון בעיר. והנתונים האלה — הגורם והשעה והתואר — הם ההגדרה הדיונית המלאה שנותן החומר, וכל שמלבדם הוא עמדה המיוחסת לאחד הצדדים.

נושא התיק ושלבו

האישום שעליו עומד התיק נוגע להסתה על פי מה שנמסר. והשלב שאליו מגיעה הפרשה בדיון הזה הוא שלב הראיות, שכן צפוי שתיפתח במהלכו שמיעתן בכתב האישום שהוגש. ומשמעות הדבר שהדיון אינו מועד למתן פסק דין ולא סיכומו של משפט, אלא צעד במסלול שעודנו פתוח למה שבית המשפט יגיע אליו בסופו של דבר.

מה שהודיע צוות ההגנה

מקור הגרסה שמביא החומר על עמדת הנאשם הוא הודעה שיצאה מטעם צוות ההגנה שלו. ובה שהשייח’ צברי כופר באישומים המיוחסים לו כפירה מלאה שאינה מחריגה מהם דבר. והצוות הוסיף שמה שמתרחש נכלל אצלו בהקשר של שרשרת הליכים הננקטים כלפי מרשו במהלך השנים האחרונות, והם הליכים שהוא מתאר אותם כשרירותיים ורואה שהם מתרחשים באקלים של הסתה ושל הכוונה ממשלתית.

הרקע שמעמיד החומר לדיון

החומר הנסקר מעמיד את הדיון בהקשר רחב יותר של רדיפות והגבלות שהוא אומר שהשייח’ צברי ניצב מולן זה שנים, והקשורות בפעילותו ובשיחו הדתי בירושלים ובמסגד אל-אקצא. וההקשר הזה הוא הצגה עיתונאית ולא נתון שיפוטי, ואין החומר מצרף אליו החלטות מסוימות ולא תאריכים להן, ולפיכך הוא נותר מסגרת כללית שאין בונים עליה בתיאור התיק עצמו.

גבולות מה שהחומר אומר

החומר הנסקר אינו מפרסם את נוסח כתב האישום ולא את האמירות המיוחסות לשייח’ צברי שעליהן נבנה התיק, ואינו קובע את מועד הגשת הכתב ולא את התקופה שהוא מכסה. ואין מופיעה בו תגובה מן הפרקליטות הכללית ולא מן המשטרה ולא מבית המשפט, ולא מספר הדיונים שנערכו לפני זה. וכל מה שנוגע לעמדה מן האישומים הוא על לשונו של צוות ההגנה בלבד.