ג'עפר פרח לאחר השעיית מועמדותו: אני חש שנעשה לי עוול אך איני מקבל את תפקיד הקורבן, ואני דורש ועדה מקצועית שתשמע את הצדדים באובייקטיביות
בשיחה הארוכה הראשונה שלו לאחר שהושעתה מועמדותו למקום השני ברשימת החזית, שילב ג'עפר פרח בין הודאה בתחושת העוול ובין סירוב להצטמצם לדמות הקורבן. הוא תיאר את ארבעת החודשים האחרונים כלא קלים, ואמר כי במהלכם התמודד עם טענות קשות שטופלו בדרך שהוא רואה בה דרך לא הוגנת, והוסיף באותה עת כי אין הוא חשוב יותר מענייני האנשים. הוא חזר עם התיק אל שנת 2019 שבה נפתח, בגרסו כי יש מי שמצא בו הזדמנות לחסלו פוליטית ולשרת מטרות פוליטיות, ובדורשו ועדה מקצועית שתשמע את הצדדים באובייקטיביות. והוא הדגיש כי פעילותו נמשכת בתוך המפלגה והחזית, וכי דלתו אינה נעולה בפני מועמדות במערכה הבאה.
שתי עמדות במשפט אחד: עוול הנאמר, ותפקיד קורבן הנדחה
הברור שבדבריו של ג’עפר פרח הוא שהוא סירב לבחור בין שני דברים. שכן הוא אינו מסתיר את תחושתו שנעשה לו עוול בפרשה הזאת ואינו מעמיד פנים אחרת, אך באותו משפט עצמו הוא מסרב לקבל את תפקיד הקורבן או שמעמדו הפוליטי ייבנה עליו. ונוסחה כפולה זו היא המפתח ליתר דבריו, שכן היא מסבירה כיצד הוא דורש הגינות הליכית מזה, ומכריז על המשך עבודתו מזה.
ארבעה חודשים, וטענות שלדבריו טופלו שלא בצדק
והוא תיאר את התקופה שקדמה לשיחה הזאת כתקופה שלא הייתה קלה: ארבעה חודשים שבהם התמודד עם טענות קשות, ומה שהוא מלין עליו אינו תוכנן בלבד אלא הדרך שבה טופלו, והיא לפי הערכתו דרך לא הוגנת. ועם זאת העמיד את העניין בגודלו במשפט על עצמו: אין הוא חשוב יותר מענייני האנשים — כלומר התיק האישי אינו צריך להקדים את כל השאר.
החזרה אל 2019, והדרישה לוועדה מקצועית
ופרח לא התייחס לפרשה כאל אירוע פתאומי, אלא החזיר אותה אל שנת 2019 שבה נפתח התיק. והוא רואה כי מה שהתרחש העניק לגורמים מסוימים הזדמנות לחסלו פוליטית ולשרת מטרות פוליטיות שלהם. ואילו המוצא שהוא מציע הוא הליכי ולא רטורי: הקמת ועדה מקצועית שתשמע את כל הצדדים באובייקטיביות — דרישה המעמידה את ההכרעה בידי גוף מוסמך במקום להותירה לוויכוח הציבורי.
מדוע התעקש להביא את התיק בפני הוועידה הכללית
והוא גילה כי הוא זה שהתעקש להציג את הנושא בוועידה הכללית של החזית, ונימק זאת בזכותם של מי שבחרו בו לשמוע ולדון במה שהתרחש. ואמר כי יש בו האומץ לעמוד בפני אלף ומאתיים חברים ולדבר בשקיפות. ובכך הוא מציג את התעקשותו על הפומביות כחלק מעמדתו ולא כנטל שנפל עליו.
הפתרון המוסכם: הצעה מברכה ומסוייד, ותנאי אחד
ואילו הדרך שאליה הגיע התיק עברה דרך תיווך פנימי: מוחמד ברכה וחנא סוייד הציעו לו פתרון מוסכם, והוא הסכים לו, אלא שהסכמתו נקשרה בתנאי אחד והוא שמועצת החזית תאשר אותו — וכך אכן היה. כלומר מה שהתרחש, לגרסתו, לא היה החלטה שנכפתה עליו אלא פשרה שקיבל והתלה אותה באישור הגוף המפלגתי המוסמך.
שלאחר המערכה הזאת: פעילות נמשכת ודלת שאינה נעולה
והוא חתם במה שדומה לשרטוט גבולות השלב הקרוב. שכן מזה הזכיר כי עבד ארבעים שנה בלא מושב בכנסת, וכי ימשיך בפעילותו במסגרת המפלגה והחזית, כלומר מעמדו הפוליטי אינו תלוי במועמדות. ומזה שלל קיומו של דבר המונע את מועמדותו בבחירות הבאות, בהותירו את ההחלטה לו ולמשפחתו.
