«המשותפת» ו«המאוחדת» חותמות על הסכם עודפי הקולות בכאבול

בית בכאבול ושני באי כוח חותמים

לחתימה נבחר מקום שיש לו משמעות: ביתו של הסופר מוחמד עלי טה בכפר כאבול, ולא מטה מפלגה ולא אולם ציבורי. והאיש עומד בראש ועדת ההסכמה הלאומית, והיא הגורם שכינס את שני הצדדים והיה עד למה שהסכימו עליו. ואת העט נשא מטעם כל רשימה בא כוחה לפני ועדת הבחירות: אמג’ד שביטה מטעם «המשותפת», ועורך הדין יחיא דהאמשה מטעם «המאוחדת». ולצדם עמדו מטעם ועדת ההסכמה יושב ראשה ועמו פרופ’ מוסטפא כבהא בתפקידו כדובר הוועדה, ונכח יוסף טאטור מ«המשותפת». ואין תארים אלה פרט צורני, שכן בא הכוח הוא בעל הסמכות לחתום בעניין זה, ונוכחותה של הוועדה עושה את המסמך למחויבות בפני צד שלישי ולא להבנה דו-צדדית הנשכחת.

מה מטפל בו החלק הראשון

הסעיף הראשון הוא הסכם עודפי קולות, ותכליתו המוצהרת בטקסט אחת היא: שלא ילכו קולות ערביים לאיבוד. שכן שתי הרשימות מתמודדות במרוץ בנפרד, ומה שנותר לכל אחת מהן מקולות שאינם מספיקים למנדטים נשאר תלוי כל עוד אין ביניהן הסדר המאגד אותו. ולתכלית זו הוסיפו החותמים שתי תכליות אחרות שהציבו בראש המסמך: העלאת אחוז ההצבעה וההשתתפות בקלפיות, והפלת ממשלת הימין. והטקסט אומר כי מה שדחף לכך הוא תחושת האחריות והשאיפה אל מטרות משותפות, והוא ניסוח המציב את ההסכם במשבצת התיאום המוגבל ולא במשבצת האיחוד בין שתי הרשימות.

והחלק השני: ארבעה איסורים בוויכוח

ואילו הסעיף השני עוסק בסגנון ההתמודדות ולא בחשבונה. ובו מתחייבות שתי הרשימות לנהל את הוויכוח באופן תרבותי, והטקסט נוקב בארבעה דברים שבהם יוצא הסכסוך מגדרו: האשמה בבגידה, והכפשה, והפגיעה האישית, והפברוק. והנימוק הנזכר הוא חברתי בטרם הוא בחירתי, שכן הטקסט קושר בין ריסון השיח ובין שמירת השלום האזרחי ובין מה שהוא מכנה החסינות החברתית בחברה הערבית. ובכך נעשית ההתחייבות רסן על הלשון בעונה שמרבים בה בדיבור, ולא הבטחה כללית לתום לב.

המחויבות מתפרשת אל הפלטפורמות

והטקסט לא עצר אצל שני החותמים, אלא הפנה קריאה אל מעגלים רחבים יותר. שכן הפעילים והתומכים וציבור הבוחרים בכלל מוזמנים לשמור על כללי הדיון והשיח על אף מה שיש בין העמדות מהבדל ומשוני. והחשוב במקום זה הוא שאין המחויבות מצטמצמת בבמות ובהצהרות הישירות, אלא כוללת את המתפרסם בפלטפורמות התקשורתיות על שלל סוגיהן — והוא ציון שמתכוונים בו למרחב המדיה החברתית שבו מתנהלות מערכות הבחירות כיום. אחר כך הפנו החותמים את דברם אל אנשי התקשורת על שלל זרמיהם, וביקשו מהם לשאת באחריותם בניהול ההתמודדות, ולתרום להשארת אווירתה שקטה ומכבדת את הפלורליזם.

היכן ניצב המסמך במסלול העונה

וצעד זה בא לאחר שבועות של קריאות חוזרות אליו. שכן אמנת הכבוד לבחירות והסכם עודפי הקולות היו שתי דרישות שהקריאה להן נשנתה בחוגי ועדת ההסכמה הלאומית ובזולתם, ונותרו תלויות עד להשלמת הגשתן של הרשימות. ומה שאירע בכאבול ביום שישי העביר את שתי הדרישות משער הקריאה אל שער המסמך החתום, וצירף אותן במסמך אחד במקום שיובאו בנפרד. ונותר מה שבא לאחר החתימה תלוי ביישום: מחויבותם של שני הצדדים למה שחתמו עליו בשבועות המפרידים מיום הקלפי היא לבדה המודדת את משקלו של המסמך.