סקר «מעריב» ביום סגירת הרשימות: «ישר» בהנהגת אייזנקוט עשרים וחמישה מנדטים והליכוד עשרים, ושתי הרשימות הערביות שנים עשר

עיתוי הפרסום: סקר ביום סגירת הרשימות

הסקר הזה לא פורסם ביום שרירותי מימי הקמפיין, אלא ביום שבו נסגרו רשימות הבחירות לכנסת העשרים ושש. עיתוי זה מקנה לו משמעות נוספת: זהו המדד הראשון הנערך לאחר שהמפה המפלגתית התייצבה בצורתה הסופית, והמפלגות שוב אינן יכולות לתקן את רשימותיהן או להתמזג ביניהן.

ראש הטבלה: פער של חמישה מנדטים

ואילו התוצאה הבולטת מצויה בראש: מפלגת «ישר» בראשות גדי אייזנקוט ניצבת ראשונה עם עשרים וחמישה מנדטים, ומקדימה את הליכוד המקבל עשרים. הפער ביניהם הוא חמישה מנדטים לטובת מפלגה שלא הייתה קיימת בכנסת היוצאת, וזה מה שהופך את המספר לקריאה בשינוי מאזני שני המחנות ולא בדירוג המפלגות בלבד.

האמצע: בנט, הדמוקרטים, ליברמן ומפלגות הימין

ומאחורי שתי המובילות באה מפלגת «ביחד» עם שלושה עשר מנדטים, אחריה הדמוקרטים עם עשרה, ישראל ביתנו עם תשעה, ועוצמה יהודית עם שמונה. ש”ס ויהדות התורה שוות בשבעה מנדטים לכל אחת מהן. וכך מתחלק משקל הטבלה בין גושים בינוניים בגודלם שאיש מהם לבדו אינו מגיע לכדי גודלן של שתי המובילות.

שתי הרשימות הערביות: שבעה וחמישה

ואשר לייצוג הערבי, הסקר מעניק לרשימה המשותפת שבעה מנדטים ולרשימה המאוחדת חמישה, כלומר שנים עשר מנדטים יחדיו. מספר זה נופל ממה שרשמו סקרים קודמים לשתי הרשימות, והוא בא באותו יום עצמו שבו סיימו את הליכי רישומן אצל ועדת הבחירות המרכזית.

זנב הטבלה: הציונות הדתית ומפלגת חיילי המילואים

ואת הטבלה סוגרות שתי מפלגות בגבול אחוז החסימה: הציונות הדתית עם חמישה מנדטים, ומפלגת חיילי המילואים עם ארבעה. ובחיבור כל המספרים מתמלאים מאה ועשרים מושבי הכנסת, מבלי שאיש משני המחנות מגיע — לפי מדידה זו בלבד — לרוב המאפשר הרכבת ממשלה בלא שותפים.