היום נסגר המועד להגשת הרשימות לבחירות של העשרים ושבעה באוקטובר, וממוצע «גלובס» מעמיד את הליכוד על 24 ואת «ישר» על 23

מה שמסתיים היום ומה שמתחיל

היום, יום שלישי, הוא המועד האחרון להגשת הרשימות המפלגתיות המשתתפות בבחירות לכנסת, ומועד ההצבעה עצמו הוא בעשרים ושבעה באוקטובר הקרוב. ועם סגירת דלת זו עוברת מערכת הבחירות משלב ההרכבה — מי מצטרף אל מי והיכן הוא ממוקם בסדר — אל שלב שבו נעשית המפה קבועה והתחרות היא על הקולות בלבד.

שני מספרים משני סקרים שונים

ואילו המספרים קרובים זה לזה ותנודתיים. שכן ממוצע סקרים שפרסם עיתון «גלובס» בשישה בספטמבר נותן לליכוד עשרים וארבעה מנדטים לעומת עשרים ושלושה ל«ישר», ומעמיד את מפלגת «יחד» בראשות נפתלי בנט על שנים עשר. ובסקר אחר שפרסם «מעריב» מתהפך הסדר: «ישר» עשרים ושלושה והליכוד עשרים, בעוד מפלגתו של בנט עולה לחמישה עשר. וההבדל הזה עצמו הוא הידיעה: עמדות הבוחרים טרם התייצבו.

הקרב האמיתי אינו על המקום הראשון

וטועה מי שמודד את התוצאה במספר המנדטים של המפלגה הגדולה ביותר. שכן ההכרעה אינה נופלת אצל מי שמוביל, אלא אצל מי שמסוגל לאסוף שישים ואחד מנדטים ולהרכיב קואליציה שתזכה באמון הכנסת. ולפי המספרים הזמינים, אף אחד משני המחנות אינו מגיע לגבול הזה בכוחות עצמו, וזה מה שהופך את מה שאחרי הקלפי לחשוב ממה שיוצא ממנה.

מחנה הנסמך על בעלי בריתו ואחר מפוזר

ונתניהו נסמך על שימור בריתו עם מפלגות הימין והמפלגות הדתיות, אלא שהנתונים הקיימים אינם מעניקים לו ערובה לרוב, ובייחוד עם התבלטותם של כוחות פוליטיים חדשים העשויים לחלק מחדש את המנדטים בתוך מחנהו שלו. ואילו בצד שכנגד התמונה מפוזרת יותר: רשימות אחדות מתחרות על אותם קולות עצמם, ונפתלי בנט ויאיר לפיד הודיעו כי יתמודדו במרוץ יחדיו ברשימה אחת, בעוד אייזנקוט בחר להתמודד בו באופן עצמאי ברשימת «ישר».

כאשר המפלגות הקטנות נעשות מפתח

ועם התקרב מועד ההצבעה נותרים סיכויי הרכבת הממשלה פתוחים ליותר ממסלול אחד, והסביר שבהם הוא המסלול שבו אף אחד משני המחנות אינו חוצה את מחסום השישים ואחד. ובמקרה זה עובר מרכז הכובד אל המפלגות הקטנות ואל המשא ומתן הקואליציוני הבא לאחר פרסום התוצאות, וכך נעשות הן — ולא גודלה של המפלגה הראשונה — מה שקובע את זהות ראש הממשלה הבא.