בניו של נור א-דין שנאן עורכים את סעודת ביקור נבי סבלאן בחורפיש

ביקור שחוזר מדי שנה בכפר אחד

מקאם נבי סבלאן בכפר חורפיש שבגליל העליון הוא מועד שנתי קבוע, שבו פונים אל אותה נקודה עצמה באותו יום מדי שנה. מה שמייחד את הנוכחות השנה, לפי מה שהודיע פורום «עזוותנא במגזר הערבי» על עצמו, הוא שמשלחתו כללה תערובת של תחומים ולא תחום אחד: שיח’ים של דת, אנשי ציבור ואנשי סולחה, אנשי רוח, סופרים וכותבים, עיתונאים ואמנים, ומנהלי מוסדות. לצדם נכחו אורחים מדתות, מזרמים ומעדות שונות, וזו הערה שההודעה רושמת אותה כאחד ממאפייני המועד ולא כחידוש מחידושיו.

איש שנזכר ביום שבו נהג לארח

השם שסביבו נסב חלק מן היום הוא נור א-דין שנאן, המוכר בין הבריות בכינוי «אבו ג’אבר». ההודעה מתארת אותו כמי שהיה במשך עשורים מאנשי הציבור, הסולחה והשלום האזרחי, וכמי שביתו והדיוואן שלו היו פתוחים לאורחים, לבני המשפחה ולחברים. הזיקה בינו לבין היום הזה דווקא אינה כללית: הוא הקפיד מדי שנה לקבל את פני אורחי הביקור ולערוך להם סעודה, עד שאותה סעודה נעשתה חלק מסדר היום ולא תוספת עליו.

שעת הסעודה ומי ערך אותה השנה

סעודת השנה נערכה בשעה שתים עשרה בצהריים, ובניו של המנוח ערכו אותה לכבוד חברי הפורום והאורחים. המשמעות שההודעה מדגישה במקום הזה היא ההמשכיות: שהבנים נוטלים על עצמם את מה שנטל אביהם באותו מועד עצמו של השנה. השיח’ אכרם סוואעד, המוכר בכינויו «אבו ג’ואד», הוא שהזמין את הנוכחים אל השולחן, בירך אותם וייחס את הטוב לבעליו, והזכיר שמה שהותיר המנוח לבניו הוא מורשת של נדיבות ואהבה. ההודעה מציינת גם שאחיו של המנוח, מוחסן שנאן המוכר בכינויו «אבו חסאם», חבר בפורום, וכך גם בניו של המנוח.

תעודת הוקרה ודברים על מעלותיו

הפורום סיים את המועד בצעד רשמי: השיח’ אכרם סוואעד יחד עם חבריו כיבדו את בניו של «אבו ג’אבר» והעניקו להם תעודת הוקרה, הכרת תודה ונאמנות, על שהם ממשיכים בדרכו של אביהם. השיח’ סוואעד נשא דברים שבהם מנה את מעלותיו של המנוח — נדיבותו, אצילותו ותפקידו החברתי והמפשר, והדיוואן שלו שקיבץ את בני החברה מאזורים, מדתות ומזרמים שונים. בסיומם פנה אל הבנים וקרא להם להישאר באותה דרך של נתינה, שירות החברה והשכנת שלום בין אנשים, ואמר שהנאמנות הטובה ביותר לאבות היא המשך מה שזרעו.