פלסטיני נפצע מירי בסביבות פקועה ושתי גרסאות לנסיבות האירוע

מה שאין חולק עליו

לפני הגרסה ולפני שכנגדה, יש שיעור מן המקרה שאין עליו מחלוקת בחומר שנסקר. נורתה אש בסביבות הכפר פקועה שממזרח לג’נין ביום שבת, ונפצע אזרח פלסטיני ברגלו ופונה לבית החולים, והצבא הישראלי הודיע שהחל בבדיקת נסיבות מה שהתרחש. זה הוא הגבול המשותף. ומה שמעבר לו — מי התחיל, ומי ירה, ומה עשו שני הצדדים לפני הירייה הראשונה — מתפצל לשני מסלולים שאינם נפגשים בנקודת ההתחלה שלהם. והתרעת החומר עצמו על קיומן של שתי גרסאות היא חלק מן הידיעה ולא הערת שוליים עליה, משום שבחירה באחת מהן והפלת האחרת הופכת את הדיווח לעמדה.

הגרסה הפלסטינית: האדמה תחילה

הגרסה הראשונה מתחילה, לפי מה שמוסרים מקורות פלסטיניים, מכניסת מתנחלים לסביבות בתים ואדמות בכפר. ובעקבות זאת יצא מספר מן התושבים אל האזור בניסיון למנוע מהם להתקרב לאדמותיהם. ואז ירה אחד המתנחלים לעבר אחד האזרחים ופצע אותו בכף רגלו. ולאחר מכן הגיעה קבוצה אחרת שהתושבים אמרו שהיא שייכת לכוחות הישראליים, ובעקבות הגעתה בא ירי בתוך הכפר. והמקורות מוסיפים פרק אחרון: כניסת הכוחות לאזור ועיכוב של יותר משלושים אזרחים מבעלי הבתים הסמוכים, וסיבת העיכוב המוזכרת היא יציאתם מבתיהם במהלך האירועים. כלומר הגרסה הזאת מציבה את הסכסוך על האדמה ביסוד המקרה, ועושה את הירי מעשה של מתנחל ולא מעשה של צבא.

הגרסה הישראלית: האבטחה תחילה

הגרסה השנייה נשענת על בדיקה ראשונית שמוסרים דיווחים ישראליים, והיא מתחילה ממקום שונה לגמרי: רועה צאן ישראלי יצא מחוות «זית לגלבוע» לרעות את צאנו, ובלוויתו חייל שתפקידו לאבטח אותו. ובשלב מאוחר יותר חש הרועה בסכנה מצד פלסטינים מן הכפר הסמוך, ואז הגיעו תגבורות צבאיות לאזור. ואומרת הגרסה עצמה שהכוח שהיה במקום חש באיום לאחר שפלסטינים החלו להתקהל סביב הרועה, ושבין מי שהגיעו היה חייל בשירות סדיר שהיה בתוך תגבורות שנשלחו לגדה המערבית בימים האחרונים. שכן מרכזה של הגרסה הזאת הוא תחושת האיום, ומה שלפניה הוא רעייה מאובטחת ולא התקרבות לבתים.

הירייה באוויר ואחר כך הירייה ברגל

המדויק ביותר בבדיקה הראשונית הוא תיאור רצף הירי עצמו, משום שהוא מגלה את הערכת הכוח את המצב רגע אחר רגע. שכן לפי הבדיקה הזאת, ירה אחד החיילים באוויר בתחילה, ואחר כך ירה לעבר פלג גופו התחתון של אחד הפלסטינים, ונפצע ברגלו ופונה לבית החולים. וההדרגה הזאת — אזהרה ואחר כך פגיעה המכוונת לפלג הגוף התחתון — היא שעליה נשענת הגרסה הישראלית בהציגה את שהתרחש כתגובה מדורגת לסכנה שחשו בה. והיא בה בעת מה שהגרסה הפלסטינית שוללת מעיקרו, שכן היא אומרת שהירי לא בא בהקשר של עימותים מזוינים, ושהתושבים ניסו למנוע מן המתנחלים להתקרב לבתיהם ולאדמותיהם.

הקלטות שהופצו, ומה שהן מראות

לצד שתי הגרסאות יש חומר מצולם. שכן כלי תקשורת פלסטיניים הפיצו הקלטות שאמרו שהן מתעדות חלק מן האירועים בסביבות פקועה. ונראה בחלקן ירי באוויר, ונראה באחד הקטעים חייל היורה, ואז נופל אחד הפלסטינים פצוע ברגלו, ונראים אנשים במקום המרחיקים אותו מן האזור ומעניקים לו עזרה ראשונה. וגבולות מה שהקטעים האלה מוכיחים ראוי שייאמרו במפורש: הם מוכיחים את התרחשות הירי ואת זהות מי שירה בסצנה המצולמת ואת פציעתו של הפצוע, ואינם מוכיחים את מה שקדם לצילום — כלומר מי נכנס תחילה ומדוע התקהלו האנשים — וזה בדיוק מקום המחלוקת בין שתי הגרסאות.

ריק באמצע הידיעה

תמצית מה שהובא לעיל היא שפרטים יסודיים הנוגעים לתחילת האירוע ולרצף מה שהתרחש לפני פציעת האזרח נשארים נתונים לשתי גרסאות שונות, בהמתנה להשלמת החקירות ולקבלת מידע נוסף מן הגורמים הנוגעים בדבר. והריק הזה אינו פרט שולי אלא הוא אמצע הידיעה: שכן עליו תלוי סיווג המקרה — האם הוא תקיפת מתנחלים שבאה אחריה התערבות צבא, או תגובת כוח לאיום שחש בו סביב רועה הנמצא תחת אבטחה. והגורם שהודיע על פתיחת הבדיקה הוא הצבא הישראלי, כלומר אחד משני הצדדים הנוגעים במקרה, וזה מה שהופך את ההמתנה לתוצאתה להמתנה לגרסת צד ולא לפסיקת גורם חיצוני.