מחקר על יותר מתשעים ואחד אלף בריטים שעקב אחריהם שתים עשרה שנים: אורך הישיבה האחת ולא סך שעות הישיבה הוא מה שקשור בסיכון לסרטן, וחוקריו מדגישים שהוא תצפיתי ואינו מוכיח סיבה
מחקר שפורסם בכתב העת PLOS Medicine הגיע למסקנה שישיבה ארוכה ורצופה קשורה בעלייה בסיכוי לחלות בסרטן ובסיכוי למות ממנו, ושמה שיוצר את ההבדל אינו מספר השעות בלבד אלא המשכן בלא הפסקה. והחוקרים עקבו אחרי יותר מתשעים ואחד אלף משתתפים בבנק הביולוגי הבריטי כשתים עשרה שנים, לאחר שנשאו מכשירי מעקב אחר תנועה שבוע שלם. והם מצאו שכל שעה נוספת של ישיבה רצופה ביום מלווה בעלייה של תשעה אחוזים בסיכון למות מסרטן, ואילו קטיעת הישיבה בתנועה מלווה בירידה של שמונה עשר אחוזים בסיכון הזה. אלא שצוות המחקר הדגיש שהמחקר תצפיתי, ושהוא מראה קשר ואינו מוכיח שהישיבה היא הסיבה.
הרעיון המרכזי: האורך הרצוף ולא הסך
הטענה שעליה עומד המחקר שפורסם בכתב העת PLOS Medicine היא שהשפעת חוסר התנועה בגוף אינה נמדדת במספר השעות שאדם מבלה בישיבה ביומו בלבד, אלא במידה שבה נמשכת הישיבה האחת בלי שתיקטע בתנועה. ובמובן הזה עשויים שני אנשים להיות שווים בסך שעות ישיבתם ולהיבדל הבדל ניכר במיקומם ביחס לסיכון, אם אחד מהם יושב שעות רצופות והאחר מחלק אותן לישיבות קצרות שביניהן קימה והליכה.
כיצד נערך: מכשירי מדידה על פרק היד ומעקב של שתים עשרה שנים
החוקרים הסתמכו על נתוניהם של יותר מתשעים ואחד אלף אנשים הרשומים בבנק הביולוגי הבריטי, שהותנה בהם שלא יהיה לאיש מהם עבר של מחלת הסרטן בפתיחת המחקר. ואלה ענדו מכשירים העוקבים אחר פעילותם הגופנית לאורך שבוע שלם, וכך נרשמו דפוסי התנועה והישיבה שלהם במדידה ולא לפי מה שהם אומרים על עצמם. ואחר כך נעשה מעקב אחר מצבם הבריאותי כשתים עשרה שנים, והיא תקופה המאפשרת הופעתן של מחלות שלא היו קיימות בנקודת ההתחלה.
המספרים: תשעה אחוזים כלפי מעלה, ושמונה עשר כלפי מטה
התוצאות הראו שהוספת שעה אחת ביום לזמן הישיבה הרצופה מלווה בעלייה בסיכון למות מסרטן בשיעור של תשעה אחוזים, ובעלייה בסיכון לחלות בו בשיעור של שלושה אחוזים. ובכיוון ההפוך, קטיעת הישיבות בתנועה הייתה מלווה בירידה של שמונה עשר אחוזים בסיכון למות מן המחלה הזאת, ובירידה של שישה אחוזים בסיכון לחלות בה בכלל. ואילו כאשר מוחלפת שעה של ישיבה ארוכה ביום בפעילות גופנית קלה, לוותה זו בנסיגה של שנים עשר אחוזים בסיכון למוות ובנסיגה של שישה אחוזים בסיכון לחלות.
מה שאומר החוקר הראשי: לתנועה הקלה יש משקל
פרדריק הו, אפידמיולוג באוניברסיטת גלזגו והחוקר הראשי של המחקר, הגיב שמה שחושפים המספרים הללו מעמיד את התנועה הקלה בדרגה הראויה לתשומת לב לצד האימונים המתונים והמאומצים שאליהם נוטה הדיבור בדרך כלל. והוא ציין שהליכה קצרה המשתלבת בפרקי הישיבה הארוכים עשויה להיות מועילה. והיא מסקנה מעשית הנוגעת בראש ובראשונה לבעלי המקצועות המחייבים את בעליהם להישאר על כיסאם שעות רצופות, שכן היא מציבה לפניהם התערבות שאינה זקוקה לזמן נוסף אלא לחלוקה מחדש של אותו זמן עצמו.
ההסתייגות שהציבו החוקרים בעצמם
אלא שצוות המחקר לא הותיר את התוצאה בלא גדר. שכן הוא הדגיש שמה שעשה הוא מחקר תצפיתי המראה קשר בין דפוסי ישיבה ובין תוצאות בריאותיות, ואינו מוכיח שהישיבה הממושכת היא הגורמת למחלה. וההבדל בין קשר ובין סיבתיות אינו פרט לשוני: שכן הראשון מאפשר שמאחוריו עומד גורם שלישי שלא נמדד. ועם ההסתייגות הזאת סבורים החוקרים שממצאיהם מצטרפים להצטברות של ראיות על חשיבות צמצומו של חוסר התנועה, ושהכנסת פרקים קצרים של תנועה אל תוך היום היא צעד פשוט שכל אדם יכול לנסות.
