"הליכוד" דורש חקירה פלילית נגד עיתון "הארץ" ונגד שני עיתונאיו ונגד יאיר גולן ומפלגתו, ואומר שמוחמד דחלאן עומד מאחורי התחקיר על האזהרה האמירתית — ואינו מציג בהודעתו ראיה לדבר מכל אלה
מפלגת "הליכוד" הסלימה בהודעה שפרסמה ביום רביעי את התקפתה על עיתון "הארץ" ועל האופוזיציה, על רקע תחקיר שפרסם העיתון על אזהרה אמירתית נטענת שהגיעה לבנימין נתניהו לפני מתקפת השביעי באוקטובר. וההודעה הופכת את מקום השאלה: מה שראוי לחקירה בעיניה אינו תוכנו של התחקיר העיתונאי אלא מה שהיא מכנה התערבות זרה בבחירות. היא מייחסת את פרסומו לבכיר הפלסטיני מוחמד דחלאן המתגורר באמירויות, וקושרת אותו למימון שהיא טוענת כי אחד ממחבריו קיבל, ולביקור שהיא אומרת כי יאיר גולן ורונן בר ערכו במפרץ לפני חודשיים. ובסופה היא דורשת לפתוח בחקירה פלילית נגד שני העיתונאים, נגד העיתון ונגד המפלגה. והמפלגה לא הביאה ולו ראיה אחת לטענות הללו, אלא העלתה אותן כבקשה לבררן.
העברת השאלה מן התוכן אל המפרסם
הצעד המרכזי בהודעת “הליכוד” שיצאה ביום רביעי הוא הזזת מקום השאלה. המפלגה אינה דנה במה שנאמר בתחקיר “הארץ” על אזהרה אמירתית שקדמה למתקפת השביעי באוקטובר, ואינה מציגה גרסה נגדית לעובדותיו, אלא מכריזה שמה שראוי לחקירה באמת הוא דבר אחר לגמרי: מה שהיא מתארת כהתערבות זרה בוטה בבחירות בישראל באמצעות פרסום מה שהיא מכנה ידיעות כוזבות. ובכך הופך הפרסום עצמו למעשה שבו מאשימים, ולא מה שפורסם.
מה שמיוחס לדחלאן, וכיצד נבנה המניע
ההודעה מציבה מאחורי פרסום התחקיר שם אחד: מוחמד דחלאן, והוא בכיר פלסטיני המתגורר באבו דאבי, ואומרת שהאינטרס הפוליטי שלו מחייב הפלת הממשלה הנוכחית. ואז היא בונה על כך שרשרת פרשנית: שהאיש שואף למעמד בעל השפעה ברצועת עזה, ושהשאיפה הזאת — בטענת המפלגה בלבד — דוחפת אותו לתמוך בממשלה ישראלית חלופית שתקום על האופוזיציה. והיא מונה לה שמות: גדי אייזנקוט, ויאיר גולן, ואביגדור ליברמן, ועמם הרשימות הערביות. והשרשרת כולה נשענת על מניע משוער ולא על עובדה מוכחת, ולא צורף לה דבר שיתמוך בה.
שני העיתונאים, המימון והביקור
ההודעה עוסקת גם בשני העיתונאים שלומי אלדר ורות יובל שהכינו את התחקיר, וטוענת שאלדר קיבל מימון מעמותה שמאלנית שהיא קושרת למפלגת “הדמוקרטים” שבראשה עומד יאיר גולן, במטרה לפרסם מה שהיא מכנה טענות כוזבות. אחר כך היא מעלה עניין של ביקור שהיא אומרת כי נערך בחשאי באמירויות, וטוענת שגולן וראש שירות הביטחון הכללי לשעבר רונן בר ערכו אותו לפני כחודשיים. ולאחר מכן היא מסתפקת בהעלאת שאלה אם היה לאותו ביקור קשר לפרסום התחקיר — בלי להציג דבר שיוכיח קיומו של קשר ביניהם.
מה שאמר “הארץ” ומה שהשיבו לשכת נתניהו ואבו דאבי
ואילו התחקיר שבמוקד כל הפולמוס הזה, תמציתו היא שמוחמד בן זאיד, נשיא מדינת האמירויות, העביר לנתניהו אזהרה שתוכנה כי חמאס מכינה מבצע רחב היקף, ושהדבר אירע כעשרה ימים לפני התרחשות המתקפה. ולשכת נתניהו מכחישה הכחשה מוחלטת קבלת אזהרה אמירתית כלשהי מסוג זה. ואילו האמירויות אמרו כי אינן מגיבות על מה שמתפרסם על שיחות המנהיגים, ולעומת זאת אישרו כי ערוצי הקשר וחילופי המידע בין הצדדים נמשכים — והיא תשובה שאינה מכחישה את המעשה ואינה מודה בו.
הנדרש בסיום: תיק פלילי הבנוי על טענה
המפלגה חותמת את הודעתה בדרישה מוגדרת: לפתוח בחקירה פלילית נגד שני העיתונאים שלומי אלדר ורות יובל, ונגד עיתון “הארץ”, ונגד יאיר גולן ומפלגת “הדמוקרטים”, על רקע מה שהיא מכנה חשדות לניסיון השפעה על הבחירות ולשיתוף פעולה עם גורמים זרים. והיא לא הציגה בהודעתה דבר המוכיח את ההאשמות הללו, אלא הציגה אותן כנושא הראוי שייבדק באופן רשמי. וכל זה בא בשלב רגיש של הקמפיין, לאחר סגירת המועד להגשת הרשימות לכנסת העשרים ושש, ובעת שהתחקיר החזיר את תיק האזהרות שקדמו לשביעי באוקטובר לחזית הוויכוח.
