הצבא הישראלי מודיע על הרס שמונה מנהרות ברכס עלי א-טאהר
הצבא הישראלי הציג ביום שישי בבוקר פרטים נוספים על המבצע שביצע בדרום לבנון, ואמר כי הוא הגיע לשיאו ביום חמישי בערב עם הריסת מנהרות ברכס עלי א-טאהר. לפי גרסתו, כוחות אוגדה 36 החלו לתקוף תשתיות של חיזבאללה מצפון לנהר הליטני לאחר השתלטות מלאה על אזור הבופור וחציית הנהר, והפעילות נמשכה שבועות ארוכים שרובם נותרו חסויים עד לפני כשבועיים. הצבא מתאר את המתקן כמרכז העצבים של הארגון, המשתרע עד הדאחייה הדרומית בביירות, ואומר כי כלל שמונה מסלולים שאורכם הכולל עולה על חמשת אלפים וארבע מאות מטר. עוד אמר כי העלה את כוננות מערכות ההגנה האווירית מחשש לתגובה איראנית, בעוד הערכותיו אומרות כי טהראן לא הפגינה נכונות מוחשית להגיב בשלב זה.
מהיכן התחיל הקו ומתי הסתיים
הגרסה שהציג הצבא ביום שישי בבוקר מתחילה מן הגאוגרפיה. כוחות אוגדה 36 — לפי מה שהודיע — החלו לתקוף תשתיות השייכות לחיזבאללה באזור שמצפון לנהר הליטני, וזה התאפשר להם רק לאחר שני צעדים רצופים: השתלטות מלאה על אזור הבופור תחילה, ולאחר מכן חציית הנהר. הצבא אומר כי תשתיות אלה הוקמו בסיוע איראני, וכי העבודה עליהן ארכה שבועות ארוכים בטרם הגיעה לשיאה ביום חמישי בערב עם הריסת המנהרות שברכס עלי א-טאהר.
החלטה שלא הייתה מוכרעת בתוך הצבא
ההצגה חושפת מחלוקת בהערכה שקדמה לביצוע. ההערכות הראשונות בתוך המערכת הצבאית ראו בביצוע תמרון קרקעי באזור ההוא עניין קשה. ואולם הדחיפה בכיוון ההפוך הגיעה משני גורמים: פיקוד הצפון ואוגדה 36 יחד, ושניהם אלה שדבקו במבצע עד שזכו לתמיכת הרמטכ”ל בסדרת הדיונים והערכות המצב שעסקו בו. כלומר, מה שבוצע בסופו של דבר היה עמדתו של פיקוד בשטח שגברה על הסתייגות ראשונית.
האתגר המוצהר: מבצע בלי מלחמה רחבה יותר
בכירים בצבא אומרים כי הקושי הגדול ביותר שעמד בפני המבצע לא היה בשטח בלבד, אלא בריסון גבולותיו. הנדרש היה לבצעו מבלי ששני הצדדים — טהראן והארגון — ייגררו לעימות רחב יותר, ואיראן כבר איימה קודם לכן להגיב אם ישראל תנקוט פעולה צבאית באותה כברת ארץ. משום כך נותרה הפעילות הצבאית באזור חשאית — מפי הצבא — עד לפני כשבועיים. הגרסה אומרת גם כי ישראל יידעה את ארצות הברית במה שבכוונתה לעשות, וכי הצד האמריקאי הוא שהעביר בתורו את הדבר לממשלה הלבנונית.
שמונה מסלולים ובלי מפה מוקדמת
ואילו תיאור המתקן הוא החלק המפורט ביותר במה שפרסם הצבא. הוא מכנה אותו מרכז העצבים המרכזי של הארגון, ואומר כי הוא משתרע עד הדאחייה הדרומית בביירות. מן הנתונים שפורסמו עולה כי מתחת לאדמה שמונה מסלולים, וכי סך אורכם עולה על חמשת אלפים וארבע מאות מטר. הצבא מוסיף הודאה בולטת: הכוחות לא ידעו מראש כיצד נראה המקום מבפנים, אלא שרטטו את מפתו מעט מעט תוך כדי התקדמותם בו. עם ההצגה פורסמו תיעודים חדשים שהצבא אמר כי צולמו בתוך המתקן.
אחרי ההרס: המתנה לתגובה שלא הופיעה
בסיומה עוברת הגרסה מן המנהרות אל מה שעשוי לבוא אחריהן. הצבא אומר כי העלה את רמת הכוננות במערכות ההגנה האווירית מחשש לאפשרות של תגובה איראנית על מה שאירע. אלא שההערכה שהוא מציג באותה נשימה ממעיטה בקרבתה של אפשרות זו, שכן היא מוסרת כי בשלב זה אין היערכויות איראניות מוחשיות לביצוע תגובה. וכך מתקבצים בהודעה אחת שני דברים: העלאת הכוננות מצד אחד, והאמירה כי מה שמחייב אותה טרם הופיע מצד אחר.
