דוח «עדאלה»: מאה שלושים ושתיים פניות של סטודנטים פלסטינים בכארבעים מוסדות אקדמיים, ויותר משמונים השעיות לימודים לפני כל שימוע משמעתי
מרכז «עדאלה» פרסם ביום שני דוח המתעד את מה שאירע בתוך האוניברסיטאות והמכללות בישראל מאז השבעה באוקטובר 2023, ומסקנתו היא שהמוסדות האקדמיים החלו להתייחס אל הביטוי הפוליטי בשני קני מידה ולא בקנה מידה אחד: מסלול מנהלי לסטודנט הפלסטיני שיסודו בהיגיון החירום ובשיח הביטחוני, ומסלול חוקתי לסטודנט היהודי שהותיר את גבולות הסמכות ואת חופש הביטוי רחבים יותר. והדוח מושתת על מאה שלושים ושתיים פניות שקיבל המרכז מסטודנטים בכארבעים מוסדות, ונשים הן שבעים ושישה וחצי אחוזים מהם.
מה הדוח מתעד
את הדוח הכינו עורכות הדין לובנא תומא ומי דיאב ועורך הדין עדי מנצור, ואת עריכתו עשה ד״ר פאדי ח’ורי. והוא עוקב אחר התגברות הצעדים המשמעתיים כלפי הסטודנטים הפלסטינים במוסדות ההשכלה הגבוהה מאז סתיו 2023, ומתאר את מה שהמצב התייצב עליו כשיטה המבחינה בין סטודנט לסטודנט באותה ההתנהגות עצמה. ובסיס המספרים שבו הוא הפניות שהגיעו אל המרכז: מאה שלושים ושתיים פניות של סטודנטים המתפלגים על פני כארבעים מוסדות אקדמיים.
העונש לפני השימוע
הבולט במה שהדוח עומד עליו בפרק ההליך הוא שהעונש קדם להכרעה: ביותר משמונים מקרים הושעו לימודיו של הסטודנט השעיה זמנית לפני שנערך לו שימוע משמעתי ולפני שהוכרע בעבירה שיוחסה לו. ובעשרים מקרים הגיע העונש כדי הרחקה לצמיתות או הרחקה מן הלימודים לתקופה שנעה בין שנה לחמש שנים.
מה נחשב עבירה שנותנים עליה את הדין
ואילו נושא הרדיפה הוא פרסומים וביטויים מגוונים: מהם ביקורת על מדיניות הממשלה, ביקורת על הצבא והעמדה כלפי המתרחש בעזה; מהם הזדהות עם בני הרצועה; ומהם פרסום תפילות ופסוקי קוראן וסמלים הקשורים בזהות הפלסטינית. ובמקרים שהדוח הביא די היה לפתיחת הליך משמעתי בכך שהסטודנט סימן «לייק» על פרסום, או שהדגל הפלסטיני או המילה פלסטין הופיעו בחשבונו האישי, או ששיתף כתבה חדשותית, או שפרסם תפילה לבני עזה.
פגם בערובות ההליך
והמרכז מתעד מה שהוא רואה כהפרות חוזרות ונשנות של ערובות ההליך: סטודנטים שזומנו לוועדות משמעת בלי שהוצגו בפניהם הפרסומים שהתלונות נבנו עליהם, ומקרים שלא נבדק בהם תאריך פרסומו של התוכן ולא בעלותו של החשבון, והסתמכות על תרגום מכונה של הפרסומים הערביים שהניבה — לפי הדוח — תרגומים שגויים והחלטות שאינן מנומקות די הצורך. ותוצאת הדבר מעשית היא היפוך נטל ההוכחה: על הסטודנט הוטל להוכיח שפרסומו אינו תמיכה בטרור, במקום שעל המוסד יוטל להוכיח שהעבירה אירעה.
הרחבת סמכות בצד אחד וריסונה בצד האחר
והדוח מציין שהמוסדות הרחיבו את תחום סמכותם המשמעתית עד שכללה פרסומים פרטיים באינטרנט, אף על פי שכללי המשמעת נסובים מעיקרם על ההתנהגות בתוך המוסד. ולעומת זאת — בקריאתו של המרכז — שמרו אותם המוסדות עצמם במקרים רבים על גבולות סמכותם כשהעניין נגע בסטודנטים יהודים, וזאת אף כשהיה לפניהם פרסום שיש בו קריאה להשמדת הפלסטינים, או חומר גזעני מסית.
רקע פוליטי והמלצות מסכמות
והדוח קושר את תחילתם של צעדים אלו בימים הראשונים שלאחר השבעה באוקטובר ובלחצים פוליטיים שנלוו להם, ומהם דרישתו של שר החינוך יואב קיש מראשי המוסדות לנקוט צעדים מיידיים כלפי הסטודנטים ולהשעות את לימודיהם ולדווח למועצה להשכלה גבוהה ולמשטרה, בעוד מוסדות פנו מיוזמתם אל המשטרה וזה הביא במקרים אחדים למעצרים. והמרכז מזהיר מפני אקלים של הפחדה בתוך הקמפוס הדוחף את הסטודנטים לצנזורה עצמית, וקורא למוסדות ההשכלה הגבוהה להשיב את סמכויותיהם המשמעתיות לגבולותיהן החוקיים ולהגן על חופש הביטוי במרחב האקדמי.
