סאמי אבו שחאדה: מה שמנסות המפלגות הציוניות עם המצביע הערבי הוא סכנה גדולה, ונשיב עליו בקמפיין מאורגן, והפחד ממפלגת השלטון הוא שקיבע את ההצבעה הזאת מאז הנכבה
יושב ראש «בל"ד — הברית הלאומית הדמוקרטית» אומר כי מפלגות ציוניות חותרות לגזור קולות מן המצביעים הערבים בבחירות הקרובות, ומתאר את החתירה הזאת כסכנה חמורה ברגע פוליטי עדין. הוא מעריך כי כמיליון ומאתיים אלף מן האזרחים הערבים נכנסים להליך הבחירות באופן קבוע, ורואה בגוש הזה יעד לאותם ניסיונות. הוא מחזיר את התופעה לתקופה שאחרי הנכבה ולשנות הממשל הצבאי, כשהפחד מן המפלגה השלטת — והיא מפלגת העבודה בעשורים הראשונים — היה מניע מרכזי אל הקלפיות שלה. הוא אומר כי כניסת «בל"ד» לזירה הפוליטית שינתה את הדפוס, וכי ההצבעה למפלגות הציוניות ירדה ירידה גדולה כשהמפלגות הערביות התמודדו בבחירות במסגרת רשימה אחת על ארבעת מרכיביה.
ממה הזהיר יושב ראש «בל”ד»
סאמי אבו שחאדה, יושב ראש הברית הלאומית הדמוקרטית (בל”ד), אמר כי מפלגות ציוניות פועלות למשוך קולות מקרב המצביעים הערבים בבחירות הקרובות, ותיאר את החתירה הזאת ככרוכה בסכנה גדולה מאוד. הוא קשר את האזהרה לנסיבות הפוליטיות שהחברה הערבית חיה בהן, נסיבות שהגדיר אותן כקשות ומורכבות. מנגד הכריז כי המפלגות הערביות לא יעזבו את המגרש, וכי הן ישיבו על אותם ניסיונות בקמפיין המתואר כמאורגן, שתכליתו למנוע את הקריאה להצביע למפלגות ההן ולמנוע את קידומן.
גודל הגוש שעליו סובב הדיבור
המספר שעליו בנה אבו שחאדה את דבריו הוא שהאזרחים הערבים מייצגים גוש בוחרים גדול, ושכמיליון ומאתיים אלף מהם משתתפים בהליך הבחירות באופן קבוע — וההערכה היא הערכתו שלו. הגוש הזה, בקריאתו, הוא מה שמכוונים אליו ניסיונות המשיכה. הוא הוסיף כי לחלק מן ההנהגות ומן המפלגות הציוניות היה תפקיד גדול בתמיכה במדיניות גזענית ובפשעי מלחמה שבוצעו נגד בני עמו, וזה מה שהופך את מעברם של קולות ערביים אליהן לעניין בעל משקל פוליטי ולא בחירתי בלבד.
שורש התופעה אצל אבו שחאדה: הנכבה והממשל הצבאי
הוא נשאל על הסיבות להצבעה הערבית למפלגות ציוניות באופן היסטורי, והחזיר את התופעה לשלב שבא בעקבות הנכבה, ואמר כי היא נמשכה לאורך שנות הממשל הצבאי. הגורם הראשון אצלו הוא הפחד: הפחד ממפלגת השלטון דווקא, שכן המפלגה השלטת — כלשונו — נהגה לנקוט איום והפחדה ביחסה אל החברה הערבית, וזה השתקף בבחירותיהם של המצביעים בקלפיות. הוא ציין כי ההצבעה למפלגות ציוניות, ובראשן מפלגת העבודה, הייתה נוכחת בעשורים הראשונים לקום ישראל, והם העשורים שבהם שלטה המפלגה ההיא בארץ.
מה שינה את הדפוס לדעתו
התמורה, אצל אבו שחאדה, החלה עם כניסת הברית הלאומית הדמוקרטית לזירה הפוליטית, שכן בעקבותיה עבר רוב הקולות הערביים לכיוון המפלגות הערביות. הוא מגיע עם החוט הזה לניסיון הרשימה המשותפת בבחירות הקודמות: כשהמפלגות הערביות התמודדו בבחירות מאוחדות על ארבעת מרכיביהן, נסוגה ההצבעה למפלגות הציוניות נסיגה גדולה. והוא קורא את הנסיגה ההיא כפרי של התפתחות העבודה הפוליטית והארגונית בתוך החברה הערבית, ולא כמקרה בחירתי חולף.
מקומן של ההצהרות האלה במערכה המתנהלת
הצהרותיו של אבו שחאדה מגיעות בעת שהמפלגות הערביות פונות למערכת בחירות בעלת שני פנים: העלאת שיעור ההצבעה מצד אחד, ושמירה על הקולות הערביים ומניעת מעברם למפלגות הישראליות מצד שני. הפן השני הוא מה שאליו פונה הקמפיין שהוא הכריז עליו, והוא קמפיין המכוון למניעת המשיכה ולא להגדלת ההשתתפות בלבד.
