פאח'רי אבו דיאב מזהיר מהסלמת ההסתערויות על אל-אקצא בעונת החגים
פאח'רי אבו דיאב, חבר ועדת נאמני אל-אקצא והמתמחה בענייני ירושלים, הזהיר מפני כך שארגוני «המקדש» ינצלו את עונת החגים היהודיים כדי להסלים את הסתערויותיהם ואת הפרותיהם במסגד אל-אקצא, ואמר שהם חותרים לכפות עובדות חדשות ולקבע נוכחות יהודית בתוכו. ואבו דיאב קשר את ההסלמה לשני גורמים: התעסקות העולם בהתפתחויות האזוריות, וקרבת מועד הבחירות בישראל, וזה מה שהופך את המסגד — בדבריו — לחומר לתעמולת בחירות ולרדיפה אחר קולותיהם של המתנחלים והימין הקיצוני. והוא תיאר את השלב הנוכחי כאחד המסוכנים שעברו על המסגד, ומנה שלושה צעדים המצרים על הגעתם של תושבי ירושלים והפלסטינים: סגירת הדרכים, ומניעתם של מספרים גדולים מלהגיע אליו, והתגברות צווי ההרחקה. ובמקביל הפיצו ארגוני «המקדש» קריאות להסתערויות רחבות הכוללות השתחוויה ושחיטת קורבן ברחבות ותהלוכות בעיר העתיקה, ואילו פעילויות ירושלמיות ופלסטיניות קראו להגברת הנוכחות והרבאט.
מיהו הדובר וממה הזהיר
הדובר בחומר זה הוא גורם אחד מוגדר: פאח’רי אבו דיאב, והוא חבר בוועדת נאמני אל-אקצא ומתמחה בענייני ירושלים. ונושא אזהרתו אינו הסתערות מסוימת שאירעה ביום מסוים, אלא דפוס שהוא צופה את התגברותו בתקופה הבאה והיא עונת החגים היהודיים. ואבו דיאב אומר שארגוני «המקדש» נעים בעונה זו בתמיכת הממשלה הישראלית ובתמיכת הקיצונים, ושמטרתם המוצהרת אצלו אינה הביקור אלא כפיית מציאות חדשה במקום וקיבוע נוכחות יהודית בתוך המסגד. וההבחנה הזאת חשובה: מדובר בתוכנית נמשכת ולא באירוע יחיד.
מדוע דווקא התזמון הזה
אבו דיאב מסביר את בחירת העונה הזאת בשתי סיבות ולא בסיבה אחת. הראשונה חיצונית: התעסקות העולם במה שמתרחש באזור מהתפתחויות, והיא התעסקות המפחיתה את תשומת הלב למה שקורה ברחבות המסגד. והשנייה פנימית: התקרבות מועד הבחירות בישראל, וזה מה שהופך את המסגד — בהערכתו — לחומר הראוי להשקעה תעמולתית ולרדיפה אחר קולותיהם של המתנחלים והימין הקיצוני. וכאשר שני הגורמים מתכנסים יחד, כדבריו, נעשית העלות הפוליטית של כל הסלמה נמוכה ממה שהיא בזמנים אחרים. ועל בסיס זה הוא מתאר את השלב הנוכחי כאחד המסוכנים שעברו על אל-אקצא.
שלושה צעדים המצרים על הגישה
אבו דיאב מונה את מה שהוועדה רואה כהצרה על הגעתם של המתפללים, ומגביל זאת לשלושה צעדים: סגירת הדרכים המובילות אל המסגד, ומניעתם של מספרים גדולים של תושבי ירושלים ופלסטינים מלהגיע אליו, והתגברות צווי ההרחקה המוצאים נגד יחידים. והקישור שהוא עורך בין שלושת אלה ובין ההסתערויות הוא קישור סיבתי בעיניו: שכן ככל שצר שער הכניסה בפני ציבור המתפללים, כן מתרחב המרחב בפני הקבוצות האחרות לבצע הסתערויות רחבות יותר. כלומר העניין אצלו אינו צעדים ביטחוניים הנפרדים מן ההקשר, אלא חלק מאותה משוואה עצמה.
מה שהכריזו הארגונים ומה שהשיבו הפעילויות הירושלמיות
במקביל לאזהרה זו הפיצו ארגוני «המקדש» — על פי מה שסוקר בחומר — קריאות מוגברות לתומכיהם להשתתף בהסתערויות רחבות בימי החגים, והקריאות כללו עריכת השתחוויה ושחיטת קורבן בתוך רחבות המסגד, וארגון תהלוכות בעיר העתיקה בהגנת המשטרה. ובכיוון שכנגד יצאו קריאות מפעילויות ירושלמיות ופלסטיניות להתגייסות ולרבאט במסגד לאורך כל העונה ולשים פעמים אליו ולהגביר את הנוכחות בו. ומוסדות ירושלמיים פרסמו הודעות שהביעו את אותו רעיון עצמו במשפט קצר שתוכנו הוא שנוכחותם של המורביטון היא שמגינה על המסגד.
